תיעוד ממצלמות אבטחה במעון טיפולי סגור חשף מקרי אלימות כלפי חסרי ישע והוביל להרשעתה של מטפלת בת 50, שנגזרו עליה שלושה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים. בית המשפט קבע כי גם בעבודה מאתגרת עם אוכלוסייה פגיעה, אין כל לגיטימציה לשימוש בכוח. בנוסף נקבע שהיא תפצה כל אחד משני נפגעי העבירה בסכום של אלף שקלים.
על פי כתב האישום, באירוע הראשון עמדה הנאשמת בכניסה לחדר האמבטיה במעון. כאשר אחד החוסים התקרב אליה, היא דחפה אותו בחוזקה בגבו, וכתוצאה מכך נחבט בקיר ונפל ארצה. בגין אירוע זה הורשעה בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות.
שלושה ימים לאחר מכן התרחש אירוע נוסף, שבו דחפה הנאשמת חוסה אחר מספר פעמים באמצעות רגלה, בעת ששכב על הרצפה סמוך למעלית, וזאת במטרה להזיזו ולפנות את המעבר. בגין מעשים אלה הורשעה בעבירת תקיפה נוספת.
בטיעוניה לעונש הדגישה התביעה את הפגיעה החמורה בערכים המוגנים, ובראשם שלמות גופם, כבודם וביטחונם האישי של חסרי הישע, אשר היו תלויים בנאשמת ובמסגרת שבה שהו. נטען כי המעשים בוצעו במקום שאמור היה להוות עבורם סביבה מוגנת ובטוחה, תוך ניצול פערי כוחות מהותיים והפרת האמון שניתן במטפלת מצד החוסים ובני משפחותיהם. התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה הנע בין שבעה ל־16 חודשי מאסר בפועל, ועתרה לעונש של תשעה חודשי מאסר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים.
ההגנה טענה מנגד כי מדובר באירועים חריגים שאינם מאפיינים את התנהלותה של הנאשמת לאורך שנות עבודתה במעון. הסנגור הדגיש כי לא נגרם נזק גופני ממשי לחוסים, וכי המעשים נעשו, לטענתו, מתוך ניסיון להתמודד עם סיטואציות מורכבות בשגרת העבודה. עוד הובאו נסיבות חייה הקשות של הנאשמת, מצבה הרפואי, היעדר עבר פלילי, וכן חרטתה ותחושת הבושה שחשה בעקבות האירועים. ההגנה ביקשה לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק בענישה שיקומית.
בדבריה האחרונים לבית המשפט אמרה הנאשמת: "אני רק ניסיתי להרחיק את הילד מהסכנה… אני מצטערת". עם זאת, בית המשפט דחה את הטענה כי התקיפות בוצעו על רקע צורך ממשי, וקבע כי תיעוד מצלמות האבטחה אינו מלמד על סיטואציה חריגה המחייבת שימוש בכוח, אלא על אלימות מיותרת. עוד צוין כי באירוע הראשון הותירה הנאשמת את החוסה שרוע על הרצפה מבלי להגיש לו סיוע.
בגזר הדין הודגש כי אלימות כלפי חסרי ישע מחייבת מסר ענישתי ברור ומרתיע, במיוחד נוכח הקושי לחשוף עבירות מסוג זה והעובדה שללא מצלמות האבטחה ייתכן שהמעשים לא היו מתגלים כלל. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל, ולבסוף גזר על הנאשמת שלושה חודשי עבודות שירות.
עוד נקבע כי ההרשעה תיוותר על כנה, בין היתר כדי למנוע את חזרתה של הנאשמת לעבודה עם אוכלוסיות פגיעות. בית המשפט הבהיר כי ההגנה על חסרי ישע והרתעת הפוגעים בהם מהוות אינטרס ציבורי ראשון במעלה.
