עשרות מקרי אלימות שתועדו במצלמות האבטחה של גן ילדים בנתניה הובילו להרשעתה של הסייעת שלי שיינקר מ״הגן השקוף״ בריבוי עבירות חמורות כלפי פעוטות חסרי ישע. בית המשפט קבע כי מדובר בהתנהלות שיטתית, אכזרית ומפחידה כלפי תינוקות בני שבעה חודשים עד שנה וחצי, שנמסרו להשגחתה בכ-60 הזדמנויות שונות.
על פי ההרשעה, הסייעת דחפה את הפעוטות, הכתה וסטרה להם, משכה בשיערם והתעלמה מבכיים. במקרים נוספים בעטה בהם, צבטה ותפסה את פניהם בחוזקה. עוד נקבע כי היא נהגה להרים פעוטות מיד אחת או מזרוע אחת ולהשליכם בחוזקה, גם בעת שישנו, ריססה לעברם חומר ניקוי, ואף גררה כיסא ודחפה באמצעותו פעוט שזחל על הרצפה. חלק מהאירועים תועדו במצלמות האבטחה של הגן, והנאשמת הודתה ברוב המעשים שיוחסו לה.
המדינה טענה כי המעשים בוצעו בשיטתיות, באכזריות ותוך השפלה וביזוי, תוך ניצול מעמד של כוח ומרות כלפי פעוטות רכים וחסרי אונים, שאינם מסוגלים להתגונן או לבטא את שעבר עליהם. לטענת הפרקליטות, הנאשמת פעלה כך בשעה שהייתה אמונה על שלומם וביטחונם.
בית המשפט אימץ את עמדת התביעה והרשיע את הנאשמת בעבירות רבות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, תקיפת חסר ישע הגורמת חבלה של ממש ותקיפה בנסיבות מחמירות. השופט קבע בהכרעת הדין כי ״מדובר בצבר של מעשים הכוללים תקיפות רבות, השפלה והתאכזרות שבוצעו כלפי כל פעוט ופעוט, בפרק זמן קצר, וביחס לחלקם – מספר פעמים ביום״.
עוד צוין כי חלק מהמעשים בוצעו כמעין ״ענישה״, אחרים כדי לגרום לפעוטות להתנהג באופן מסוים או משום שעמדו בדרכה של הנאשמת, וחלקם ללא כל סיבה נראית לעין. לדברי בית המשפט, המעשים גרמו לפעוטות סבל רב ועלולים היו להוביל לפגיעות חמורות בגופם, תוך יצירת תחושת אימה ופחד.
עם זאת, הנאשמת זוכתה מחלק מעבירות התקיפה שיוחסו לה. בהכרעת הדין הודגש כי הזיכוי אינו נובע מקביעה עובדתית שלפיה המעשים לא בוצעו, אלא מטעמים משפטיים, ובהם הקביעה שעבירות התקיפה נבלעות בתוך עבירת ההתעללות.
