עימות תנועה שגרתי לכאורה בכניסה לכפר כסרא סמיע הפך בתוך רגעים לאירוע אלים שבמרכזו שוטר מג"ב, שהורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בגזר הדין קבעה השופטת הבכירה טל תדמור זמיר כי הנאשם, סלימאן עבדאללה, תקף נהג אחר באגרופים, הפילו ארצה והמשיך להכותו גם לאחר שנפל, וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן שבר באף, בצקת בגשר האף, סימני שפשוף, המטומות סביב העיניים, פצע בשפה תחתונה וחתך בסנטר.
על פי כתב האישום, ביום 20 בדצמבר 2023 סמוך לשעה 20:30, נהג הנאשם ברכבו הפרטי, כאשר לצדו ישב קרוב משפחתו ובמושב האחורי בת דודתם. במקביל נהג המתלונן ברכב צבאי, כשלצדו רעייתו ומאחור בתם בת השנתיים. במהלך הנסיעה החלו השניים לבלום ולעקוף זה את זה. בשלב מסוים עצר המתלונן את רכבו, הנאשם עצר אף הוא, ירד מרכבו וכשהמתלונן יצא – החל להכותו באגרופים עד שהפילו ארצה והמשיך להכותו גם לאחר הנפילה, עד שעוברי אורח הצליחו להפריד בין השניים.
בטיעוניה לעונש הדגישה המאשימה כי מדובר באלימות חמורה בכביש, תופעה שהפכה, כלשון גזר הדין, ל"רעה חולה במחוזותינו", וכי מידת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה במיוחד מאחר שהנאשם המשיך להכות את המתלונן גם לאחר שנפל. עוד נטען כי כמי ששירת כשוטר, פגע הנאשם גם באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל, ולהטיל עונש מאסר בשליש התחתון של המתחם, לצד מאסר על תנאי ופיצוי.
מנגד טען סנגורו של הנאשם כי מדובר במעידה חד פעמית שאירעה שלא במסגרת תפקידו, וכי מאז האירוע איבד את רישיון הנשק ואת מקור פרנסתו. לדבריו, בין הצדדים נערך הסכם סולחה והמתלונן הביע רצון לבטל את התלונה. עוד הוצגו נסיבותיו האישיות של הנאשם, בן 23, ללא עבר פלילי, אשר הושעה מתפקידו ומתעתד להתחיל לימודים. שירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות המעשים נמוך והמליץ על ביטול הרשעה והטלת צו של"צ בהיקף של 350 שעות.
השופטת קבעה כי עבירות אלימות בכביש פוגעות בזכות לביטחון אישי ובשלמות הגוף, והדגישה כי כאשר שוטר הוא שנוקט באלימות "נלווית למעשה חומרה יתרה". עוד ציינה כי אף שהעבירה לא בוצעה במסגרת מילוי תפקיד, אין בכך כדי להקל עם הנאשם, שכן "כמי שאמון על שמירת החוק ואכיפתו מצופה יותר מכל לנהוג באיפוק ולהימנע מהפגנת אלימות", והוסיפה את הביטוי החריף: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר?".
בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר שניתן לריצוי בעבודות שירות לבין 16 חודשי מאסר בפועל, והבהיר כי אף שקיימים שיקולי שיקום, אין הצדקה לסטות מהמתחם. גם להסכם הסולחה ניתן משקל מועט בלבד, נוכח האינטרס הציבורי בהרתעת הרבים ובשמירה על אמון הציבור.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות מאסר על תנאי של שישה חודשים לשלוש שנים ופיצוי למתלונן בסך 5,000 שקלים.
