ערעור הוגש לבית המשפט העליון נגד הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר זיכה מחמת הספק את אור מלול, מעבירות מין שיוחסו לו בכתב האישום, אך הרשיע אותו בעבירת שיבוש מהלכי משפט. בפרקליטות המדינה טוענים כי קביעותיו העובדתיות של פסק הדין אינן מתיישבות עם תוצאת הזיכוי, וכי מן הממצאים שנקבעו עולה תמונה שמחייבת בחינה מחודשת של אחריותו הפלילית בעבירות מין.
על פי כתב האישום, האירוע התרחש בשעת לילה מאוחרת בדירת המתלוננת, כאשר מצבה מנע ממנה מתן הסכמה חופשית. שני נאשמים נוספים ניצלו מצב זה וביצעו בה עבירות מין חמורות, ובהמשך הגיע מלול לדירה לאחר שנשלחו אליו מסרים בעלי אופי מיני. על פי המתואר, מלול שהה בדירה פרק זמן ממשי והיה במגע מיני עם המתלוננת. שני המעורבים הנוספים בפרשה הורשעו בעבירות מין חמורות, ובעניינם כבר נגזר הדין.
בערעור, שהוגש נטען כי בית המשפט המחוזי קבע שורה של ממצאים עובדתיים מהותיים. בין היתר נקבע כי מלול הגיע לדירה כשהוא מודע לנסיבות האירוע, נכנס לדירת המתלוננת ללא הזמנתה, וכי גרסתו שלפיה לא היה לו מגע מיני עמה נמצאה בלתי מהימנה. חרף קביעות אלה, קבע בית המשפט כי נותר ספק באשר לנסיבות המדויקות של המעשים, ועל כן זיכה אותו מעבירות המין.
לטענת הפרקליטות, גם אם נותר ספק ביחס לחלק מנסיבות האירוע, מכלול הקביעות שנקבעו בפסק הדין עצמו אינו מאפשר זיכוי מלא מעבירות מין, ומחייב בחינה של הרשעה בעבירות העולות מן העובדות שנקבעו. בפרקליטות הדגישו כי ערעורי מדינה על הכרעות דין מזכות מוגשים במשורה ובמקרים חריגים בלבד, וכי הערעור הנוכחי הוגש נוכח פגמים מהותיים שנפלו בפסק הדין והמסר הציבורי הבעייתי העולה ממנו.
בנוסף לערעור על הזיכוי, הוגשה לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר על מלול בגין עבירת שיבוש מהלכי משפט, שבמסגרתה הורשע לאחר שנקבע כי מחק תכתובות הקשורות לאירוע.
