ב 5/2/22 בשעות הערב המוקדמות, הגיעו הנאשמים ומספר חברים למסעדה באזור. במקביל להגעתם למסעדה, הגיע גם משה אלמיהו- המנוח עם חבריו. כעבור מספר דקות ובמהלך מפגש אקראי בין הנאשמים למנוח התגלע ויכוח בין טשלה לאלמיהו, שסירב לברכו לשלום. בנסיבות אלו התפתח בין השניים ויכוח, במהלכו קילל טשלה את אלמיהו ואיים עליו "אתה לא יוצא מפה היום" ( בלאי שנכח במקום הבחין במתרחש.
במהלך הויכוח, ניסו חבריו של טשלה להרגיעו ואף אלמיהו ניסה לדבר אל ליבו. אך טשלה הורה למנוח להתלוות עמו אל מחוץ למסעדה "לדבר בחוץ…ויהיה בסדר". המנוח טען כי אינו מעוניין להתלוות אליו אז טשלה אחז בגופו והובילו אל עבר היציאה של המסעדה, תוך שבלאי מתלווה אליהם. הנאשמים הובילו את המנוח ליציאה ולאחר דין ודברים, בעוד המנוח עומד למולם, סימן טשלה עם ראשו לבלאי, אשר שלף סכין שנשא על גופו מבעוד מועד, ודקר את המנוח שש דקירות, אחת מהן בלבו, אשר הביאו למותו.
בבקשת המעצר עד תום ההליכים ציינה עו"ד מלמד: "המשיבים ביצעו את המעשה בכניסה למסעדה הומה אנשים, בערב שבת, בלא מפריע, כאשר מורא החוק אינו חל עליהם, ואינם חוששים מנוכחותם של אחרים בסמיכות. תעוזתם של המשיבים ניכרת גם בהתנהגותם "שוות הנפש" מיד לאחר דקירת הנאשם, בעת שהמנוח התמוטט במשחקייה של המסעדה, למול עיניהם של ילדים ועוברי אורח, ואלו חולפים על פניו, ללא מפריע."
עוד ציינה עו"ד מלמד: "זאת ועוד, מיד לאחר אירוע הדקירה, ניגש משיב 1 אל חבריו של המנוח, ומבהיר להם כי חברם נדקר בחוץ, ומשם ממשיך ומתיישב לשולחן האוכל. התנהגותו של משיב 1 כמתואר לעיל מצביעה על מי שאינו ירא את החוק ואינו חושש מהשלכות התנהגותו."
בחומר הראיות שהציגה הפרקליטות בכתב הבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד השניים נטען כי בידי המשטרה סרטוני מצלמות אבטחה מהמסעדה: המעידים על מה שארע בתוך שטח המסעדה, תחילה עובר לדקירה, לרבות תיעוד התנהגותו של טשלה ,הוויכוח בינו ובין המנוח, הוצאת המנוח על ידו כשהוא מלווה בבלאי וכן בחבריו, ומקץ 35 שניות נראה המנוח כשהוא מגיע אל פתח המסעדה, מתמוטט על הארץ, ואת הנאשמים חולפים בסמוך אליו, כשהוא מוטל לידם, והם מישירים מבט, ממשיכים אל עבר המסעדה, ומתיישבים עם חבריהם לאכול.
הודעת חברם של הנאשמים, הגיע עימם אל המסעדה לאחר בילוי משותף. בהודעתו תיאר את הרקע לוויכוח- רצונו של טשלה כי המנוח יאמר לו שלום, את ניסיונותיו להרגיע את טשלה ,את הוצאת המנוח אל מחוץ למסעדה על ידי המשיבים, ואת החשש שליווה אותו, בגינו הצטרף אל המשיבים והמנוח אל מחוץ למסעדה. הלה תיאר את שראה מחוץ למסעדה, תוך שציין כי טשלה המשיך בויכוח עם המנוח, את תוכנו לא שמע, אך בשלב מסוים הניד בראשו לכיוונו של בלאי ,וזה נתן "בוקס" חזק למנוח באזור החזה. המנוח נפל אל הארץ כשהוא מנסה להגן עם ידיו על הפנים. אז הסתובב ס.נ ונמלט אל תוך המסעדה.
הודעת חברו של טשלה ,שהגיע עמו אל המסעדה. הלה תיאר את הוויכוח אשר פרץ בין טשלה למנוח, על "אי אמירת שלום", ציין כי טשלה " היה להוט להוציא את המנוח החוצה"…"היה להוט להמשיך את הויכוח ולא להתקדם" ומשכך חצץ בין השניים, בניסיון להרגיע את הרוחות. העד ציין כי חששו הלך והסלים כאשר המשיבים והמנוח יצאו החוצה.
עפ"י הודעת חברו של המנוח. נכח עמו במסעדה וכן היה עד לוויכוח. הלה ציין כי שמע את טשלה שואל את המנוח אם הוא מכיר אותו, המנוח השיב בשלילה ואז, לאחר חלופת משפטים, איים עליו המשיב "שהוא לא יצא מפה היום". בהמשך תיאר כי מקץ זמן מה, טשלה ניגש אליו, כאשר עמד עם חברו, ואמר להם "חבר שלכם נדקר בחוץ, לכו תעזרו לו".
לפי חוות דעת ראשונית מטעם המכון הפתולוגי: הקובעת כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מדקירה בליבו, אשר הביאה לכשל לבבי. כמו כן נמצאו חמישה סימני דקירה נוספים על גופו: אחד בבטן ימין שחדר לכיס השתן, שני פצעי חתך באמות, שני פצעי חתך בירך הימנית.
מהמסמכים רפואיים מטעם בית חולים תל השומר מהם עולה כי המנוח התקבל בחדר המיון לאחר ארוע דקירת סכין בחזה, נזקק לפעולות החייאה אשר בוצעו ללא הצלחה. פצע דקירה בחזה של כ-2 ס"מ חוצה lad אל תוך החדר השמאלי, סימני דקירה בבטן ימנית תחתונה וחתך באמה שמאלית.
לפי גרסת טומי טשלה :הלה הודה בנוכחות במקום, זיהה את עצמו ואת המעורבים האחרים במצלמות האבטחה, זיהה את עצמו יוצא עם המנוח מהמסעדה וחוזר מקץ 35 שניות כאשר הוא חולף על פני המנוח. עם זאת, טענתו הינה כי התערב בעניין לא לו, היות ולדבריו הוויכוח התגלע בין המנוח לבין בלאי ,ואך ביקש למנוע "בלאגן" במסעדה, משכך הוציא את המנוח ואת בלאי אל מחוץ למסעדה. שם, הבין שמתרחשת מהומה בין המנוח ובלאי" ראיתי שהדברים שם לא יודע מה עלול להתפתח וחזרתי אחורה". לדבריו עזב את המקום וחזר לאכול והוסיף כי בכל הנוגע למה שקרה מחוץ למסעדה "אני לא רוצה לצאת עד תביעה למרות שהבנתי שזה שעשה בא והודה". גרסת המשיב רצופה חצאי אמיתות ואינה מתיישבת עם חומר הראיות, כפי שזה נקלט במצלמות האבטחה וכפי העולה מהודעות הנוכחים האחרים, לרבות חבריו.
לפי גרסת דוד בלאי :כארבע שעות לאחר אירוע הדקירה, הלה הגיע אל תחנת משטרת ראשון לציון וטען כי דקר את המנוח במסעדה כאקט של הגנה עצמית. תיאור המשיב את התנהלות המנוח, והשתלשלות הארועים, עובר לדקירה ובזמן הדקירה, דל בפרטים, ואינו מתיישב עם חלק מהראיות בתיק. כך בין היתר טען כי הגיע למסעדה בגפו, פגש במנוח, עמו היה לו ויכוח לפני כארבע שנים, "לא זוכר איפה, לא זוכר מתי ולא זוכר על מה". המנוח פנה אליו, התווכח עמו ודרש ממנו לצאת החוצה, כך לדבריו: "יצאנו בחוץ שנינו, הוא הוציא סכין, אני מהלחץ שלי קיבלתי בלאק אאוט, לקחתי ממנו את הסכין שהוא אחז בה ודקרתי אותו וזהו". כמו כן, המשיב מסר לידי המשטרה סכין אשר לדבריו שימשה אותו בארוע, זו נמצאה נקיה, ללא כתמי דם ו/או טביעות אצבע של מי מהמעורבים, לרבות המנוח. בחקירותיו הנוספות, חוזר המשיב בלקוניות על גרסתו ובוחר לשמור על זכות השתיקה במרבית השאלות, כמו גם אל מול ראיות המוטחות בו.
