מכתב האישום שהוגש נגדו עולה כי, לפני כשנתיים הגיעה המתלוננת, אישה מוסלמית, לתחנת "שלם" במחוז ירושלים במשטרה על מנת להגיש תלונה בגין גניבת תיקה האישי. במהלך גביית ההודעה בחדר החקירות השוטר הסיט את כיסוי ראשה, חיבק אותה מאחור ונגע בה באזורים אינטימיים מעל לבגדיה וזאת בניגוד לרצונה. לאחר שהתברר לנאשם כי המתלוננת עומדת להגיש נגדו תלונה למחלקה לחקירות שוטרים הוא רשם מזכר כוזב על שארע במהלך החקירה ובו ציין כי המתלוננת סירבה לצאת מהחדר בתום מסירת התלונה והוא נאלץ לצעוק עליה.
בית המשפט קבע בין היתר כי "המסקנה שבהכרעת הדין מבוססת על אמינות גרסת המתלוננת ועקביותה, על הקשיים הממשיים שבהגנה והתזות שהועלו בה. אמינות הגרסה של המתלוננת, החיזוקים לה מכיוונים רבים ושונים, זאת לצד הקשיים שבגרסת הנאשם, הכל ביחס לשלבי ההתרחשויות של האירוע המתגלגל החל מאובדן התיק האישי של המתלוננת ועד כתיבת המזכר למחרת היום, הביאו אותי למסקנה לפיה שלא רק שגרסת המתלוננת עדיפה על גרסת הנאשם, אלא שהיא הגרסה הסבירה היחידה המתחייבת מחומר הראיות הקיים"
