צילום: אתר הרשות השופטת
בהחלטתם מתחו השופטים ביקורת נוקבת על המשטרה והפרקליטות על כך שלא הפיקו לקחים מזיכויו של רדאי בשל מחדלי החקירה. הסנגור הציבורי של מחוז ירושלים עו"ד ודים שוב ועו"ד מאיה ברקאי מהסנגוריה הציבורית, שייצגו את רדאי, הגישו לאחר זיכויו בקשה לפצותו על מעצרו הממושך.
בתיעה לפיצוי טענו הסניגורים עו"ד ודים שוב ועו"ד מאיה ברקאי שהמדינה ביקשה לבסס את הרשעתו על שתי ראיות מרכזיות: האחת, הודאותיו לפני סוכן שעמדו בסתירה מוחלטת לראיות האובייקטיביות ולממצאים הפורנזיים. השנייה, עדויות ראייה של שתי נשים בדבר מפגש שלו עם המנוחה.
בעדויות אלו נמצאו סתירות מהותיות והן הושגו באמצעות לחצים קשים ואמצעי חקירה פסולים. המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי הראיות שנאספו עד הגשת כתב האישום, וכן אלו שהובאו במהלך שמיעת הראיות, הקימו סיכוי סביר להרשעת המבקש.
כאמור, בית המשפט קיבל את טענותיו של רדאי וקבע על מתן פיצויים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי כבר בעת הגשת כתב האישום משקלן של הראיות היה דל ואפסי. בית המשפט התייחס להצטברותן של נסיבות מיוחדות הקשורות לפגמים הרבים שנפלו בחקירה: כשלים חמורים בהפעלת המדובב, הלחץ הפסול והבלתי סביר כלפי שתי העדות, אי-חקירת טענת "אליבי", היעדר תיעוד מלא של פעולות החקירה ואובדן חומר חקירה רב ומשמעותי וכן העובדה שלבסוף נקבע, כי משקל הראיות הוא "דל ואפסי".
בנוסף, בית המשפט התייחס בקביעתו לנסיבותיו האישיות של העותר המצדיקות פיצויים: תקופת מעצר ממושכת שכללה 1,643 ימים, הפגיעה הקשה בשמו הטוב, הרחקתו ממשפחתו ומסביבתו הקרובה, פגיעה כלכלית קשה עת הופסקה עבודתו וכן מצוקתו הנפשית הקשה – דבר שהגיע עד לכדי נטילת תרופות פסיכיאטריות בימי מעצרו.
בית המשפט ציין כי למרות הביקורת שנמתחה בהכרעת הדין על פעולות חקירה ומחדלי חקירה משמעותיים וחמורים, המדינה לא הפיקה לקחים ולמרות בקשת בית המשפט – לא הוצג אף מסמך כלשהו בכתב, בין אם על ידי הפרקליטות ובין אם על ידי המשטרה על אודות הפקת לקחים או הנחיות הגורמים המתאימים למניעת תקלות עתידיות.
תגובות