כתב אישום חמור על אלימות ואיומים בין בני זוג הסתיים בזיכוי מלא

כתב אישום חמור שייחס שורת עבירות אלימות, איומים וכליאת שווא בתוך מערכת יחסים זוגית הסתיים בזיכוי מלא. בית משפט השלום ברחובות קבע כי חרף חומרת הטענות, הראיות שהציגה המדינה אינן מספיקות כדי להרשיע מעבר לספק סביר, בין היתר בשל סירוב המתלוננת להעיד, קשיים מהותיים בגרסתה וחולשות בראיות החיזוק.

על פי כתב האישום, במועדים שונים בשנת 2022, נטען כי הנאשם תקף את בת זוגו במספר אירועים: באחד מהם, כך נטען, נעל אותה בדירה, גרר אותה לחדר הממ״ד, הטיח את ראשה בקיר, משך בשערותיה והכה אותה, תוך שהוא מונע ממנה לצאת מהחדר, באירוע נוסף נטען כי נעל אותה בממ״ד במהלך ויכוח; ובאירוע נוסף יוחסו לו איומים בסכין כלפי אביה של המתלוננת והרס רכוש. בגין מעשים אלו יוחסו לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בן זוג, תקיפה סתם, בן זוג, איומים, כליאת שווא והיזק לרכוש במזיד.

הנאשם כפר בכל המיוחס לו. לטענתו, היחסים בינו לבין המתלוננת לא ענו על הגדרת “בני זוג” לצורך העבירות, והוא לא התגורר עמה דרך קבע. באשר לאירוע המרכזי, טען כי דווקא הוא הותקף על ידי המתלוננת, וכי החבלות שנגרמו לה, אם נגרמות נבעו מהתגוננות מצדו. עוד כפר בכך שאיים בסכין או פגע ברכוש במזיד.

בלב ההליך עמדה עדות המתלוננת, אלא שזו התייצבה בבית המשפט וסירבה להעיד על האירועים עצמם. חרף ניסיונות בית המשפט והתביעה לשכנעה למסור עדות, עמדה על סירובה. בשל כך הוגשו הודעותיה במשטרה כראיות אך השופטת אושרית הובר היימן, הבהירה כי עצם הקבילות אינה מבטיחה משקל ראייתי גבוה. “בפועל לא הייתה להגנה אפשרות מעשית לקיים חקירה נגדית ממשית”, קבעה, והוסיפה כי מדובר במקרה של גרסאות קוטביות, שבו למהימנות העדות חשיבות מכרעת.

בית המשפט בחן האם קיימות ראיות חיזוק חיצוניות לגרסת המתלוננת ומצא קשיים משמעותיים. כך, בשיחת המתלוננת למוקד 100 ובדו״ח הפעולה של השוטר עלה כי עיקר הדגש בדבריה היה סביב מחלוקת כלכלית ושימוש בכרטיס אשראי, ולא סביב אלימות; מועד הפנייה, ימים לאחר האירוע הנטען , עורר סימני שאלה; ובהמשך אף ביקשה המתלוננת לבטל את התלונה וטענה כי יחסיה עם הנאשם שבו להיות תקינים.

גם עדויות בני המשפחה לא סיפקו חיזוק מספק. השופטת הצביעה על סתירות, חוסר עקביות ותהיות בנוגע להתנהלותם של ההורים, לרבות העובדה שלמרות טענות לאיומים חמורים, לא הוזעקה משטרה בזמן אמת. בנוסף, צילומי מסך משיחת וידאו שהוצגו כראיה הוכרו כקבילים, אך משקלם הוגדר כנמוך, בין היתר משום שלא נבדקה האותנטיות שלהם ולא בוצעו פעולות חקירה בסיסיות לאימותם.

בסיכום הכרעת הדין קבעה השופטת אושרית הובר היימן כי מכלול הראיות אינו מאפשר לקבוע ממצאים מרשיעים ברף הנדרש במשפט פלילי. “אין ביתר הראיות, כל אחת בפני עצמה ואף לא כולן יחד, כדי להוות חיזוק מספק לגרסה, באופן שניתן יהיה לבסס עליה את הרשעת הנאשם”, כתבה והורתה על זיכויו המלא מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו.