רצף של שלושה אירועים מיניים, שבוצעו באור יום ובסמוך לביתה של המתלוננת, הוביל את בית משפט השלום בירושלים להטיל עונש מאסר של 22 חודשים, על עבדאל נאצר אל טוויל, תוך קביעה חד־משמעית כי מדובר בפגיעה חמורה בכבודה, בביטחונה ובאוטונומיה של אישה במרחב הציבורי. הנאשם הורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח, בשתי עבירות של מעשה מגונה ובעבירת תקיפה, וזוכה מעבירת היזק בזדון.
על פי כתב האישום שבו הורשע, האירוע הראשון התרחש ביוני 2022, כאשר המתלוננת המתינה בתחנת אוטובוס בקריית יובל. הנאשם פנה אליה, פתח את מכנסיו ונגע באיבר מינו, תוך שאמר לה בעברית: "יש פה משהו טוב, את רוצה שאביא לך?". המתלוננת נבהלה והחלה לצעוק, והנאשם עזב את המקום. בגין אירוע זה הורשע בעבירת מעשה מגונה.
כחודשיים וחצי לאחר מכן, באירוע השני, עקב הנאשם אחר המתלוננת עד לבניין מגוריה. כאשר ניסתה להוציא את הטלפון כדי להזעיק עזרה, תפס אותה משיערה, הפיל אותה לרצפה, ניסה להרים את חולצתה ונגע בחזה שלה מתחת לבגדיה. האירוע נפסק רק לאחר ששכנים שמעו את צעקותיה ואחד מהם פתח את דלת הבניין, אז נמלט הנאשם. בגין מעשים אלה הורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח ובעבירת תקיפה.
שלושה ימים בלבד לאחר מכן התרחש האירוע השלישי, כאשר המתלוננת זיהתה את הנאשם ברחוב וניסתה לצלם אותו. בתגובה נגע הנאשם באיבר מינו מעל למכנסיו וסימן לה לגשת אליו, עד שעזב את המקום. גם בגין אירוע זה הורשע בעבירת מעשה מגונה.
במסגרת הטיעונים לעונש הדגישה התביעה כי מדובר ברצף אירועים שבוצעו כלפי אותה מתלוננת, בסמיכות מקום וזמן, תוך תעוזה וגסות, וכי נגרם לה נזק נפשי משמעותי, כפי שפורט בתסקיר נפגעת העבירה. התביעה עתרה למתחם ענישה כולל של 22 עד 36 חודשי מאסר בפועל וביקשה להטיל מאסר ממשי ופיצוי משמעותי. מנגד טענה ההגנה כי אין מדובר בעבירות אינוס, כי הנאשם נעדר עבר פלילי, בעל תעסוקה יציבה, וכי יש להעדיף ענישה שיקומית בדמות עבודות שירות.
בית המשפט דחה את בקשת ההגנה להימנע ממאסר בפועל. השופט שקד קבע כי הערכים החברתיים שנפגעו הם כבודה של המתלוננת, גופה, שלוות נפשה, ביטחונה להסתובב במרחב הציבורי ואוטונומיית הגוף שלה, וכי מידת הפגיעה היא ברף הבינוני־גבוה. בפסק הדין צוין כי עצם המעקב אחר המתלוננת עד לביתה והתקיפה במרחב מגורים מלמדים על "התעוזה שיש בנאשם ועל המסוכנות הנשקפת ממנו".
עוד נקבע כי נוכח קיומו של עונש מינימום הקבוע בחוק לעבירת מעשה מגונה בכוח, לא ניתן לרדת מרף של 21 חודשי מאסר, וכי במקרה זה אין טעמים מיוחדים לסטייה מהעונש המזערי. לאחר שקלול היעדר עבר פלילי וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, לצד הפגיעה החוזרת והמשמעותית במתלוננת, קבע השופט כי יש למקם את העונש בשליש התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו.
בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי, התחייבות כספית בסך 8,000 שקלים, וכן פיצוי למתלוננת בסך 10,000 שקלים.
