מפגש אקראי בקניון בבאר שבע, שהחל בשיחה תמימה, הסתיים בפציעה קשה ובשבר בירך של אישה בת 85 – וביום הכרעת הדין קבע בית משפט השלום בבאר שבע כי מדובר בתקיפה פלילית חמורה. השופט יניב בן הרוש הרשיע את הנאשם, בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה, לאחר שקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם הוא זה שדחף את המתלוננת וגרם לפציעתה הקשה.
לפי כתב האישום, האירוע התרחש לפני כשלוש שנים, בשעות אחר הצהריים בקניון “שאול המלך” בבאר שבע. הנאשם, שלא הכיר את המתלוננת קודם לכן, ניגש אליה בקניון תוך שפנה אליה בכינוי “דודה”, שוחח עמה, ולאחר שזו ביקשה להמשיך בדרכה, הלך בעקבותיה. על פי הנטען, מחוץ לקניון חיבק אותה הנאשם, וכשביקשה ממנו לעזוב אותה, דחף אותה בכוח. כתוצאה מהנפילה נגרם לה שבר בצוואר הירך, והיא פונתה לבית החולים ועברה ניתוח.
הנאשם, באמצעות בא כוחו, הכחיש לאורך כל הדרך כי תקף את המתלוננת. במענה לכתב האישום טען כי אמנם שהה בקניון באותו ערב, אך הכחיש כל מפגש עמה וכל מעשה אלים. במהלך המשפט אף טען כי אינו זוכר את מעשיו ביום האירוע, בחלוף זמן רב מאז, וכי לא הפיל את המתלוננת.
מטעם התביעה הובאו לעדות המתלוננת עצמה, בתה, חוקרת המשטרה ושוטרות נוספות, והוגשו סרטוני אבטחה מהקניון. המתלוננת העידה כי אדם שאינה מכירה פנה אליה, ליווה אותה, לא עזב אותה גם לאחר שביקשה ממנו, ולבסוף “תפס לי את היד וזרק אותי”. בעדותה הדגישה: “זה האיש הזה, האיש שרואים בסרטון זה מי שרדף אחריי וזרק אותי”.
הסרטונים, שנבחנו בפירוט בבית המשפט, תיעדו את המפגש בין השניים בתוך הקניון ומחוצה לו: שיחה, לחיצת יד, חיבוק, וליווי מתמשך של המתלוננת על ידי הנאשם עד ליציאה מהקניון. אף שהתקיפה עצמה לא תועדה במצלמות, קבע השופט כי מדובר ברצף אירועים אחד, שאינו ניתן לניתוק מלאכותי בין המפגש המתועד לבין התקיפה עצמה.
במהלך עדותו בבית המשפט, אישר הנאשם שורה של עובדות מרכזיות שנצפו בסרטונים: כי פגש במתלוננת, שוחח עמה, לחץ את ידה, חיבק ונישק אותה, ואף הציג עצמו כבנו של אלם נגוסה. עם זאת, ניסה לטעון כי כל מעשיו נעשו “מתוך כבוד” וכי הליכתו אחריה הייתה מקרית. השופט דחה גרסה זו וקבע כי עדות הנאשם רצופה סתירות, התחמקויות ואי דיוקים, וכי יש בה “ניסיון להציג הסבר תמים להתנהגות שמצטיירת אחרת לחלוטין מהראיות”.
השופט בן הרוש קבע כי עדות המתלוננת הייתה קוהרנטית, עקבית ובעלת היגיון פנימי, וכי נמצאו לה חיזוקים חיצוניים משמעותיים ובראשם סרטוני האבטחה ועדות הנאשם עצמו. בהתייחסו לטענות ההגנה בדבר קשיי זיכרון, בלבול או טעות בזיהוי, ציין השופט כי אין לצפות מנפגעת עבירה קשישה, שחוותה אירוע טראומטי, לזכור כל פרט במדויק, וכי “המוח האנושי אינו מכשיר הקלטה”.
בסיכום הכרעת הדין קבע השופט: “הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא האדם שניגש למתלוננת בקניון ומחוצה לו, וכי הוא זה שתקף אותה וגרם לחבלה החמורה”. לפיכך הורשע הנאשם בעבירה המיוחסת לו, והדיון בעניינו ימשיך לשלב הטיעונים לעונש.
