כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב מייחס לתושבת דימונה, בת 33, שני אירועי הצתה חמורים שאירעו בהפרש של ימים ספורים במוקדים שונים בעיר. על פי כתב האישום, בשני המקרים נטען כי הנאשמת פעלה במזיד, גרמה לנזק כבד לרכוש, ויצרה סכנה ממשית לשלום הציבור.
האירוע הראשון התרחש לפנות בוקר ב־6 בינואר, במלונית ברחוב הר ציון בדרום תל אביב. לפי הנטען, הנאשמת שכרה חדר יחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה. בשעה 05:11 לערך יצא אותו אדם מהחדר, ולאחר מכן חזרה הנאשמת לבדה לחדר. בכתב האישום נטען כי זמן קצר לאחר מכן "שילחה הנאשמת אש במזיד באמצעות מצית, במזרן שבחדר", ולאחר מכן נמלטה מהמקום. כתוצאה מההצתה נשרף המזרן, והאש התפשטה גם לחדר ולמסדרון המוביל אליו, שהתכסה בפיח שחור.
כשבוע לאחר מכן, כך לפי האישום השני, אירעה הצתה נוספת, הפעם במרחב הציבורי. בבוקר 13 בינואר 2026 הגיעה הנאשמת לרחוב הגליל 5 בתל אביב, ניגשה לרכב מסוג "אופל קורסה" שחנה במקום, "התכופפה לעברו ושילחה אש במזיד בחלקו הקדמי התחתון של הרכב". האש שהתלקחה התפשטה גם לרכב נוסף מסוג "מאזדה" שחנה בסמוך. בכתב האישום צוין כי הרכב הראשון נשרף ויצא מכלל שימוש, ואילו הרכב הנוסף ניזוק קשות בחלקו האחורי. היקף הנזק הכולל נאמד בכ-100 אלף שקלים.
במקביל לכתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר עד תום ההליכים, שבה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים. בין הראיות שצוינו: תיעוד ממצלמות אבטחה במלונית וברחוב, עדות עובד המלונית שתיאר את העשן והשריפה, דוחות שוטרים, חוות דעת של שירותי כבאות שקבעו כי מקור הדליקות בהצתה, וכן גרסת הנאשמת עצמה. לפי הבקשה, בחקירתה הראשונה הודתה הנאשמת כי הציתה את המזרן במלונית באמצעות מצית, ואילו בחקירות מאוחרות יותר שמרה על זכות השתיקה.
הפרקליטות מדגישה כי נסיבות המעשים מצביעות על מסוכנות גבוהה. בבקשה נכתב כי ההצתה במלונית בוצעה במקום שבו שהו אנשים, וכי רק ערנותו של עובד מנעה אסון כבד. גם בהצתת הרכבים, כך נטען, מדובר בשכונת מגורים שבה התפשטות האש עלולה הייתה להוביל לפגיעה חמורה בהרבה, לרבות סכנת חיים.
