לבית המשפט העליון הוגש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעקבות העונש שנגזר על נאשם שהורשע בעבירות מין חמורות ומתמשכות בבתה הקטינה של בת זוגו. בערעור נטען כי העונש שנקבע, 16 שנות מאסר בפועל לצד מאסרים על תנאי ופיצוי כספי לנפגעת, אינו משקף את חומרת המעשים ואת היקף הפגיעה שנגרמה לאורך שנים.
לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה והורשע הנאשם, במשך כעשור הוא ביצע שורה ארוכה של עבירות מין קשות בקטינה, החל מגיל כארבע ועד גיל 14. על פי העובדות, המעשים בוצעו בתוך התא המשפחתי ובסביבת המגורים, באופן תכוף ושיטתי, תוך ניצול הקרבה המשפחתית, יחסי התלות ומעמדו של הנאשם כדמות אב בבית. במסגרת זו יוחסו לו עבירות רבות של אינוס קטינה בת משפחה וכן ריבוי עבירות של מעשים מגונים בקטינה בת משפחה. בית המשפט המחוזי גזר עליו, כאמור, 16 שנות מאסר בפועל ופיצוי לנפגעת בסך 258 אלף שקלים.
בערעור שהוגש נטען כי מדובר בענישה מקלה באופן משמעותי. לטענת הפרקליטות, העונש שנגזר אינו נותן ביטוי לחומרת המעשים החריגה, למשכם ולתדירותם, ואף לא לפגיעה הקשה והמתמשכת שנגרמה לקטינה, אשר סובלת מנזקים נפשיים מורכבים וקשים המשפיעים על כלל תחומי חייה.
עוד הודגש כי הנאשם חזר ופגע בקטינה לאורך שנות ילדותה ונערותה, דווקא במקום שאמור היה להיות הבטוח והמוגן ביותר עבורה, בתוך המשפחה ובבית, תוך פגיעה עמוקה באמון הבסיסי ובתחושת הביטחון. בפרקליטות ציינו גם כי הודאת הנאשם לא ניתנה בתחילת ההליך, אלא רק לאחר שמיעת ראיות, ובכלל זה עדות הקטינה בבית המשפט, ולכן אין מקום להקלה משמעותית בעונש בנסיבות אלו.
לטענת המדינה, ענישה מוחשית ומרתיעה בעבירות מין חמורות בתוך המשפחה היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה, שנועד להגן על קטינים ולהרתיע עבריינים. בערעור נטען כי אין להשלים עם מצב שבו מסכת עבירות חמורה ומתמשכת זוכה למענה עונשי שאינו הולם את חומרתה, ובשל כך התבקש בית המשפט העליון לקבל את הערעור ולהחמיר בעונש המאסר שהוטל על הנאשם.
