אירוע לילי בחניית יער סמוך למבוא בית״ר, תלונה של צעירה מבוהלת ושורת מחדלי חקירה, הובילו להכרעת דין בבית משפט השלום בירושלים בו השופטת ענת גרינבאום־שמעון קבעה כי הנאשם לא ביצע מעשה מגונה באדם, אך הורשע בעשיית מעשה מגונה בפומבי.
בשעת לילה מאוחרת, סמוך לשעה 01:15, בחודש מאי 2023, ישבה צעירה ילידת 1999 בתא המטען של רכבה, בחניית הבריכה הסמוכה ליישוב מבוא בית״ר. על פי כתב האישום, למקום הגיע ירמיהו כץ ברכבו, חנה בקרבתה, יצא מהרכב, עמד מולה כשמכנסיו ותחתוניו מופשלים, ואונן תוך שהוא מביט בה – “וזאת לשם סיפוק, ביזוי או גירוי מיני”. בגין מעשים אלה יוחסה לו עבירה של מעשה מגונה באדם.
המאשימה טענה כי גרסת המתלוננת הייתה עקבית לכל אורך הדרך, משיחת הטלפון למוקד 100, דרך הודעתה במשטרה ועד לעדותה בבית המשפט. המתלוננת תיארה כיצד הבחינה בנאשם עומד מחוץ לרכבו, עירום בפלג גופו התחתון, מאונן מולה, וכי נבהלה, נכנסה מיד לרכבה והזעיקה את המשטרה. בית המשפט קבע כי “ליבת עדותה של המתלוננת נותרה עקבית, סדורה וקוהרנטית”, וכי עדותה נתמכה בראיות חיצוניות, ובראשן הקלטת השיחה למוקד 100 ועדות השוטרת שהגיעה למקום.
מנגד, הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. הוא טען כי הגיע לאזור לאחר יום ארוך של סידורים לקראת חתונת אחיו, עצר לתנומה קצרה והחליף מכנסיים לא נוחים בתוך רכבו ולא ביצע כל מעשה מיני. לדבריו, לא ראה את המתלוננת ולא היה מודע לנוכחותה. אלא שבית המשפט דחה את גרסתו וקבע כי היא “תמוהה, אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר ואינה מעוררת אמון”, במיוחד נוכח העובדה שכאשר הגיעה המשטרה, נמצא הנאשם כשמכנסיו ותחתוניו מופשלים עד לברכיים.
עם זאת, חרף קביעות אלו, השופטת גרינבאום־שמעון הבחינה בין עצם ביצוע המעשה המיני לבין שאלת הייעוד שלו. לאחר ניתוח הראיות קבעה כי קיים ספק סביר בשאלה האם המעשה כוון ספציפית כלפי המתלוננת. בפסק הדין צוין כי מדובר היה במקום חשוך לחלוטין, ללא תאורה, וכי הפנס שבו השתמש הנאשם כוון לאיבר מינו ולא בהכרח אל המתלוננת. “תיאורה של המתלוננת מתיישב יותר עם היתקלות בנאשם המבצע מעשה מגונה במרחב ציבורי מאשר עם מעשה מגונה שכוון ספציפית אליה”, כתבה השופטת.
עוד עמד בית המשפט על מחדלי חקירה, ובהם חקירה חלקית של הנאשם, היעדר דו”ח מהמתנדב שהיה בזירה ואי תפיסת תיעוד אפשרי משידור ה”לייב” של המתלוננת. עם זאת נקבע כי אף שמדובר בליקויים שיש להצר עליהם, אין בהם כדי ליצור ספק סביר באשמתו של הנאשם.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנאשם לא יורשע בעבירה החמורה של מעשה מגונה באדם, אך כן הורשע בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, “הנאשם עמד לצד רכבו, במקום ציבורי, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו ושפשף את איבר מינו, ללא הסכמתה של המתלוננת”, נקבע בהכרעת הדין.
