עבודת מיזוג שנקבעה כעניין טכני ושגרתי הידרדרה בתוך זמן קצר לאירוע אלים וחמור, שבסיומו נותר אדם פצוע בעינו ופניו, כשהאפשרות שישוב לראות עדיין אינה ברורה. לבית המשפט המחוזי מרכז–לוד הוגש כתב אישום נגד כפיר צוברי וסימון ליברטי, המייחס להם תקיפה, איומים ודקירה, על רקע סכסוך שהתפתח במהלך פירוק והתקנת מזגן בבית המתלונן.
מכתב האישום עולה כי המתלונן תיאם עם צוברי, העוסק בעבודות מיזוג אוויר, הגעה לביתו לצורך פירוק מזגן ישן והתקנת חדש. במהלך ביצוע העבודה, כאשר בבית נכח רק בנם הקטין של בני הזוג, מסרו צוברי וליברטי את המזגן שפורק לאדם העוסק בקניית חפצים משומשים – זאת, לפי הנטען, ללא ידיעת ההורים וללא הסכמתם. הבן עדכן את הוריו בדבר המעשה, ובעקבות כך התפתח ויכוח טלפוני בין המתלונן לצוברי, שבמהלכו איים עליו צוברי, בין היתר באומרו: “חכה שם תראה מה יהיה”.
בהמשך הגיעו השניים לבית העסק של המתלונן בלוד. על פי כתב האישום, עם ירידתם מהרכב ניגשו צוברי וליברטי אל המתלונן, אשתו וילדיהם הקטינים, כאשר צוברי מחזיק סכין שלהביה באורך של כ־8 סנטימטרים. צוברי פנה אל המתלונן ואמר: “קח את הילדים מפה, אתה מביא לנו את אשתך אתה לא מתבייש”. במקום התפתח ויכוח קולני, שבמהלכו נטען כי המעורבים נדחפו זה על ידי זה, וליברטי השמיע איומים קשים כלפי המתלונן, בהם: “שרמוטה, אתה בן זונה, אתה בן אדם של משטרה… אני נותן מילה ישרפו לך את העסק, אני אגמור אותך”.
עוד נטען כי ליברטי נצמד בגופו למתלונן, לבת זוגו ולילדיהם הקטינים, והניף את ידו לעברם. לאחר שהמתלונן סטר לליברטי, שלף צוברי את הסכין, וליברטי אחז בה וניסה לפגוע במתלונן באמצעותה, תוך שהוא מניף אותה לעברו מספר פעמים. המתלונן הצליח לחמוק מהדקירה, אך בהמשך הוכה באגרוף חזק בפניו, פגיעה שפגעה בעינו. כאשר ניסה להימלט מהמקום, רדף אחריו ליברטי והכה אותו בגבו, בעוד צוברי, על פי הנטען, עודד את המעשים ואמר: “תן לו, תן לו”.
בעקבות האירוע פונה המתלונן לבית החולים בילינסון כשהוא סובל מדימום בעינו השמאלית. בכתב האישום צוין כי למתלונן עבר רפואי של השתלת קרניות, וכי כתוצאה מהתקיפה נגרמה היפרדות של השתל בעינו, יציאת רקמות וניתוק כמעט מלא של הקשתית. הוא עבר ניתוח חירום, ובשלב זה, כך נכתב, “טרם ברור האם ישוב לראות”.
בחקירתו טען צוברי כי הוציא את הסכין מחשש שייעשה לו ולליברטי “כיפה אדומה”, והדגיש כי החזקתה נועדה, לדבריו, “לצורך הרתעה בלבד”. עוד מסר כי הגיעו למקום במטרה “ללבן את העניינים”, ובהמשך בחר לפרקים לשמור על זכות השתיקה. ליברטי טען תחילה כי דחף את המתלונן בתגובה למעשיו, ובהמשך הודה שפגע בו, אך ציין כי עשה זאת מתוך תחושת איום ופעל בלהט הרגע. הוא הביע חרטה, ובחקירתו השלישית שמר על זכות השתיקה באופן גורף.
