רשת זיוף רישיונות הנהיגה שנפרשה מאחורי הקלעים של מבחני הטסט בישראל נחשפה בבית המשפט המחוזי בירושלים, עם גזר דינו של אבראהים עבד אלחאק, שניהל במשך חודשים מיזם עברייני רחב־היקף שבמסגרתו הונפקו רישיונות נהיגה במרמה, גם למשאיות, לאנשים שמעולם לא נבחנו. בית המשפט קבע כי מדובר בפעילות שיטתית, מתוחכמת ומסוכנת, שיש בה פגיעה חמורה בביטחון הציבור ובאמון במערכת וגזר עליו 74 חודשי מאסר.
על פי גזר הדין, במהלך שנת 2023 ועד למעצרו בינואר 2024, הקים הנאשם מיזם עברייני משפחתי, שבמסגרתו גויסו מתחזים, גברים ונשים, אשר ניגשו למבחני נהיגה מעשיים במקום המוטבים האמיתיים. לשם כך הוכנו תעודות זהות מזויפות, ובהן פרטי המוטבים בצירוף תמונות המתחזים. בחלק מהמקרים עברו המתחזים את הטסט, והמוטבים קיבלו רישיון נהיגה במרמה, לעיתים אף לרכב כבד, מבלי שנבחנו כלל. עבור השירות גבו הנאשמים סכומים שנעו בין 4,000 ל־10,000 שקלים לכל מקרה.
התביעה הדגישה בטיעוניה לעונש כי מדובר ב”מיזם עברייני רחב היקף”, שבוצע בתחכום ובשיטתיות, תוך שימוש במערך הלבנת הון שנועד להסתיר את מקור הכספים. נטען כי הנאשם פעל דרך חשבון בנק שנרשם על שם בתו, תוך פיצול והפקדות מזומן בהיקף כולל של יותר מ־2.7 מיליון שקל. עוד הדגישה המאשימה את הסכנה הישירה לחיי אדם, נוכח העובדה כי רישיונות נהיגה ובפרט רישיונות למשאיות, ניתנו למי שאינם כשירים לנהוג. “מעשה זה כמוהו כמתן היתר להרוג”, נטען, תוך הפניה לנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
מנגד, ההגנה ביקשה להקל בעונש באופן משמעותי, והעמידה במרכז את מצבו הרפואי הקשה של הנאשם. נטען כי מאז מעצרו חלה הידרדרות חמורה במצבו הבריאותי וכי מאסר ממושך עלול לסכן את חייו. עוד הודגש כי הודאת הנאשם חסכה זמן שיפוטי ניכר, וכי בפועל מרבית רישיונות הנהיגה שניתנו במרמה נשללו במהירות, כך שהנזק לציבור היה בעיקר פוטנציאלי.
בית המשפט דחה את עיקר טענות ההגנה בהיבט זה, לאחר שבחן בהרחבה חוות דעת רפואיות, מסמכים רפואיים ועמדת שירות בתי הסוהר. נקבע כי אף שמדובר באדם הסובל מבעיות רפואיות משמעותיות, לא הוכח שמצבו הרפואי אינו מאפשר ריצוי מאסר, וכי שב״ס ערוך לספק לו טיפול רפואי הולם. השופטת ציינה כי חלק מהמסקנות בחוות הדעת הרפואית נשענו על תלונות הנאשם בלבד, ואף הובהר כי מצבו הבריאותי לא מנע ממנו לבצע את העבירות בהיקף נרחב לאורך זמן.
בקביעת מתחם העונש ההולם הבחינה השופטת בין עבירות המרמה והשהייה הבלתי חוקית – שנקבעו כאירוע עברייני אחד, לבין עבירת הלבנת ההון, שנקבעה כאירוע נפרד. נקבע כי הערכים החברתיים שנפגעו כוללים פגיעה חמורה בביטחון המשתמשים בדרך, באמון הציבור במערכות הרישוי והאכיפה, ובמאבק בהון השחור. בית המשפט הפנה לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה עבירות של קבלת רישיון נהיגה במרמה מחייבות ענישה מרתיעה, שכן “מדובר במעשים אשר יש בהם כדי לסכן את הציבור ולאפשר לאנשים לנהוג בכביש מבלי שקיבלו את ההכשרה המתאימה לכך”.
בסופו של דבר, ולאחר שקלול כלל השיקולים, קבע בית המשפט עונש מאסר של 74 חודשי מאסר ופסילת רישיון ל-3 שנים, תוך הדגשה כי ההקלה היחסית שניתנה לנאשם נובעת מהודאתו וממצבו הרפואי, אך אינה גורעת מחומרת המעשים. “אין מדובר במעידה חד־פעמית”, ציינה השופטת, “אלא בפעילות עבריינית שיטתית ומתמשכת, אשר הסכנה הגלומה בה ברורה ומוחשית”.
