רכוש בשווי של יותר מ־12 מיליון שקלים נתפס, חלקו שוחרר, אך פיצוי, לא יינתן: בית המשפט העליון דחה ערר שהגיש קבלן תשתיות החשוד בעבירות שוחד והלבנת הון, וביקש פיצוי מהמדינה בגין תפיסת רכושו. בפסק דין עקרוני קבעו השופטים כי בהיעדר הסדר מפורש בחוק, לא ניתן לפסוק פיצוי על תפיסת רכוש שנעשתה לפי פקודת סדר הדין הפלילי, גם אם הרכוש שוחרר בהמשך ולא חולט.
הערר הוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתנה באפריל 2025 על ידי השופט זיאד פלאח, במסגרת הליך שעסק בתפיסת רכוש לצורכי חילוט עתידי. נגד העורר, קבלן תשתיות פיתוח, הוגש בנובמבר 2024 כתב אישום חמור המייחס לו, בין היתר, עבירות של מתן שוחד לעובדי ציבור, הלבנת הון ועבירות מס. עוד קודם לכן, עם הפיכת החקירה לגלויה בשנת 2021, נתפס ממנו רכוש בשווי של למעלה מ־12 מיליון שקלים, מכוח צווים שניתנו לפי פקודת סדר הדין הפלילי. במהלך החקירה שוחרר מרבית הרכוש, ובמועד הגשת כתב האישום נותרו תפוסים כ־774 אלף שקלים בלבד.
בעקבות שחרור רוב הרכוש, פנה העורר לבית המשפט בבקשה לפיצוי מכוח סעיף 36ו(ה) לפקודת הסמים המסוכנים, המאפשר פיצוי למי שניזוק מצו תפיסה שלא הוביל בסופו של יום לחילוט. לטענתו, מאחר שהרכוש שוחרר ולא חולט, קמה לו זכות לפיצוי, ויש לברר זאת במסגרת ההליך הפלילי עצמו. המדינה מצדה טענה כי הסעיף אינו חל במקרה זה, שכן התפיסה בוצעה לפי פקודת סדר הדין הפלילי ולא לפי פקודת הסמים, וכי בפקודה זו אין כל הוראה המקנה פיצוי לחשוד שרכושו נתפס ושוחרר.
השופט עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין, קיבל את עמדת המדינה וקבע כי סעיף הפיצוי חל רק על תפיסות שנעשו בהתאם להסדרים הספציפיים הקבועים בפקודת הסמים, ולא על תפיסות שבוצעו מכוח פקודת סדר הדין הפלילי. לדבריו, אף שחוק איסור הלבנת הון מפנה, "בשינויים המחויבים", הן להוראות פקודת הסמים והן להוראות פקודת סדר הדין הפלילי, אין בכך כדי לאפשר החלת הוראת פיצוי מהותית מהסדר אחד על הסדר אחר שבו המחוקק בחר שלא לקבוע פיצוי. בית המשפט הדגיש כי מדובר בהסדרים נפרדים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו.
עוד נקבע כי גם אם מבחינת הדין הרצוי ראוי לשקול קביעת מנגנון פיצוי במקרים שבהם נתפס רכוש ולא חולט בסופו של יום, אין זה מתפקידו של בית המשפט ליצור הסדר כזה בהיעדר עיגון מפורש בחוק. השופט גרוסקופף כתב כי "לא ניתן לתת פיצוי במקרים אלה על דרך ההיקש", וכי החלת סעיף הפיצוי על תפיסות שבוצעו לפי פקודת סדר הדין הפלילי חורגת מסמכות פרשנית.
המשנה לנשיא סולברג הצטרף למסקנה והוסיף דברים נחרצים, ולפיהם "הדין הרצוי – כבודו במקומו מונח, חשיבותו ראויה לתשומת ליבו של המחוקק. הדין המצוי – הוא הבסיס לפסיקתנו, ואין זולתו". עוד קבע כי בית המשפט אינו מוסמך "ליצור יש מאין" ולקבוע סמכות לפסוק פיצויים מקום שבו המחוקק לא קבע זאת במפורש.
בסיכומו של דבר, נדחה הערר בסוגיית הפיצוי. בית המשפט הבהיר כי אין בפסק הדין משום קביעה אם עומדת לעורר אפשרות לפנות בהליך אזרחי נפרד לקבלת פיצוי, וכי טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.
