החלטה שיפוטית שעסקה בשחרור בני משפחתו של המחבל וליד דקה עוררה ביקורת חריגה מצד נציבות תלונות הציבור על שופטים, שקבעה כי אופן ניסוח ההחלטה יצר תחושת ריכוך כלפי המחבל ומעשיו, תוך גילוי רגישות חד־צדדית לבני משפחתו וזאת מבלי להבהיר באופן חד את חומרת הרקע והמעשים.
ברקע התלונה עמד אירוע שהתרחש לאחר מותו של דקה בכלא, אז הקימו בני משפחתו סוכת אבלים בביתם. כוחות משטרה שהגיעו למקום הורו על פירוק הסוכה, ובהמשך, כך נטען, התפתחה מהומה שכללה קריאות שבח למחבל, עימותים עם שוטרים והתנגדות למעצר. ארבעה מבני המשפחה נעצרו והובאו לדיון בהארכת מעצרם, ובית משפט השלום הורה על שחרורם בתנאים מגבילים.
התלונה שהוגשה לנציבות התמקדה בניסוח החלטת השופט, ובפרט בדברים שנכתבו בה, שלפיהם מדובר באירוע הנושא “רגישות הן ביחס לתחושות בני משפחת המנוח לאחר מותו בבית הכלא, והן רגישויות אחרות הקשורות במיהותו של המנוח”, וכן בקביעה כי ניתן היה “להכיל” את האירוע ולהימנע מעימותים ומעצרים. המתלונן, ארגון ציבורי, טען כי ניסוח זה מבטא רגישות יתר לבני משפחת המחבל, מטשטש את זהותו ומעשיו, ופוגע ברגשות הציבור ובמשפחת הקורבן.
השופט מצדו הבהיר בתגובתו כי החלטתו התבססה על המסכת העובדתית שהוצגה בפניו בלבד, וכי לבני המשפחה לא יוחסו עבירות טרור או הסתה. לדבריו, מעשיו של וליד דקה לא עמדו לדיון בהליך, והשימוש במונח “המנוח” נעשה לשיטתו באופן ניטרלי, ללא עמדה ערכית. עוד טען כי התלונה מבקשת למעשה להשיג על תוכן החלטה שיפוטית, עניין שאינו מצוי בסמכות הנציבות.
הנציב קבע כי אף שהחלטה שיפוטית לגופה אינה נתונה לביקורת הנציבות, היא מוסמכת לברר תלונות על התבטאויות חריגות בניסוח החלטות. בהחלטתו ציין כי השימוש במונחים של “הכלה” ו”רגישות” יוצר תחושה של איזון בין גורמים שאין ביניהם סימטריה ערכית, ומתעלם מההקשר המהותי, מדובר במחבל שביצע פשע חמור ונתעב, ואירועים שלאחר מותו לוו בקריאות שבח ובהתלהמות שאינן ניתנות לניתוק מזהותו וממעשיו.
הנציב מצא לנכון להעיר גם על השימוש במונח “המנוח” ביחס לדקה, וציין כי בשפה העברית מדובר במונח הנושא משמעות ערכית של כבוד ואף חמלה, שאינו מתאים לתיאור מי שביצע פשעי טרור ומעשי אלימות חמורים. בהחלטה צוין כי בתי המשפט נמנעים בדרך כלל משימוש במונח זה בהקשר למחבלים, וכי שימוש בו עלול להעניק לגיטימציה לשונית או מראית עין של כבוד. כדוגמה הוזכר פסק דין של בג״ץ שעסק בבקשת בני משפחתו של דקה לקבלת גופתו, שבו נמנע בית המשפט משימוש במונח זה וכינה אותו “דקה” בלבד.
לצד הביקורת, הדגיש הנציב כי אין בהחלטתו כל כוונה לפגוע בעצמאות השיפוטית או להתערב בשיקול הדעת של השופט. עם זאת צוין כי מצופה היה מהשופט לגלות רגישות לא רק כלפי בני משפחת המחבל, אלא גם כלפי מי שנפגעו ממעשיו הנפשעים.
