לאחר יותר משנה של הליכים פליליים, הסדר טיעון ותהליך טיפולי ממושך, גזר בית המשפט המחוזי בירושלים עונש של תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על אישה שהורשעה בשורה ארוכה של עבירות חמורות בתחום הזנות, בהן סרסרות, פרסום שירותי זנות וניסיון להונות את רשויות המדינה לצורך הבאת נשים לישראל.
על פי כתב האישום שבו הודתה הנאשמת, בין אפריל 2022 למאי 2023 עבדה כפקידה במיזמים שעסקו בהפעלת נשים בזנות. במסגרת תפקידה קיבלה שיחות מלקוחות, מסרה פרטים על הנשים, מחירים וכתובות, כיוונה לקוחות למקומות העיסוק בזנות, עדכנה את הנשים על הגעת לקוחות וקיבלה מהן דיווחים על סיום המפגשים, כל זאת בתמורה לתשלום של עשרות שקלים לכל לקוח. בהמשך, נטלה חלק פעיל יותר במיזם נוסף, הקימה קבוצות טלגרם לתדרוך נשים בזנות, פרסמה מודעות ברשת ואף נזפה בנשים שלא פעלו בהתאם להנחיות.
כתב האישום ייחס לנאשמת גם מעורבות בניסיונות להביא נשים מחו״ל לישראל לצורך עיסוק בזנות, באמצעות מכתבי הזמנה כוזבים והצגת מצגי שווא בפני בקרי הגבולות. באחד המקרים אף שוחחה עם גורמי הביקורת בנמל התעופה וטענה בכזב כי היא מכירה את משפחתה של אישה שנמנעה לבסוף מלהיכנס לישראל. בגין מעשים אלה הורשעה, בין היתר, בעבירות של סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, איסור פרסום שירותי זנות, ניסיון לקבלת דבר במרמה ומתן ידיעה כוזבת לפי חוק הכניסה לישראל.
המדינה טענה בטיעוניה לעונש כי מדובר בעבירות חמורות שפגעו בערכים חברתיים מרכזיים, ובראשם חירותן וכבודן של נשים המשתייכות ל״קבוצות המוחלשות ביותר בחברה״. לשיטתה, אף שהנאשמת לא הייתה מנהלת המיזמים, היא ביצעה את הפעילות השוטפת והייתה בעלת תפקיד דומיננטי, תוך תכנון מוקדם ושיקולים כלכליים. המדינה הדגישה גם את הפגיעה באמון הציבור ובריבונות המדינה, נוכח הניסיון להונות את רשויות הגבול, ועתרה לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל בהתאם להסדר הטיעון.
מן העבר השני טענה ההגנה כי חלקה של הנאשמת היה מצומצם, כי שימשה כפקידה בלבד וכי נסיבות חייה הקשות, מצבה הכלכלי, היותה אם יחידנית, ונכות נפשית מוכרת – הן שהובילו אותה למעשים. עוד הודגש כי הנאשמת נעדרת עבר פלילי, קיבלה אחריות מלאה והחלה בהליך טיפולי משמעותי בליווי שירות המבחן, כך שמאסר מאחורי סורג ובריח עלול להביא לקריסת חייה וחיי בתה המתבגרת.
השופט אלעזר נחלון קבע בגזר הדין כי יש לכבד את הסדר הטיעון, לאחר שמצא כי האיזון שנעשה בו אינו יוצר פער בלתי הולם בין טובת ההנאה לנאשמת לבין האינטרס הציבורי. בפסק הדין צוין כי הערכים החברתיים שנפגעו הם חמורים, אך גם כי חלקה היחסי של הנאשמת היה נמוך מזה של מעורבים אחרים, וכי מצבה הנפשי המתמשך רלוונטי לשיקולי הענישה. עוד נקבע כי אף שמדובר בעבירות שמדיניות הענישה לגביהן כוללת מאסרים בפועל, הרי שבנסיבות העניין ניתן להסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
השופט הדגיש כי הודאת הנאשמת חסכה זמן שיפוטי ומנעה את הצורך בעדותן של נפגעות עבירה, וכי התהליך הטיפולי שבו החלה הביא לשינוי מסוים בהערכת המסוכנות. עם זאת נקבע כי ההתקדמות אינה מצדיקה חריגה משמעותית מטעמי שיקום, אך כן מאפשרת להטיל עונש בחלק התחתון של המתחם.
בסיכומו של דבר גזר בית המשפט על הנאשמת תשעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסרים על תנאי לתקופות שונות בגין עבירות זנות ומרמה, צו מבחן למשך שנה וקנס בסך 1,500 שקלים. בהחלטתו ציין השופט כי העונש משקף גם את עקרון אחידות הענישה ביחס לנאשמת נוספת בפרשה, תוך התאמה לנסיבות האישיות ולמידת השיקום של כל אחת מהמעורבות.
