לפני כשלוש שנים, הפך חוף הים השקט בגבול יפו-בת ים לזירת אימה, כאשר אישה צעירה בת 18.5 שישבה לקרוא ספר נגררה בכוח על ידי גבר זר, הוסעה לגבעה סלעית מבודדת, ונאנסה באכזריות. השבוע, כמעט שלוש שנים לאחר מכן, ניתן גזר דין חמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב: עדי טמיזה, תושב חברון כבן 25, הורשע באינוס תוך גרימת חבלה גופנית ונידון ל-11 שנות מאסר בפועל.
על פי כתב האישום, באותו ערב ב-21 בספטמבר 2022, בסמוך לשעה 23:30, ישבה המתלוננת לבדה בחוף הים וקראה ספר. גבר דובר ערבית ניגש אליה וניסה לשוחח עמה, ולאחר מכן הציג בפניה את טמיזה. כאשר המתלוננת ביקשה לעזוב והחלה לרדת לכיוון החוף, טמיזה ירד אחריה, תפס בידה ואמר “נעשה סיבוב”. למרות שהמתלוננת אמרה לו שהיא צריכה ללכת ואינה מעוניינת, משך אותה טמיזה בכוח כברת דרך לאורך החוף. במהלך הגרירה נשמטה מידה שקית ובה ספר, משקפיים ווזלין.
בשלב מסוים, הרים טמיזה את המתלוננת בכוח ונשא אותה לגבעה סלעית סמוכה לחוף, והניח אותה על גבי סלעים כשגבה פנה אליו. המתלוננת התנגדה בכל כוחה – בעטה בטמיזה, הכתה אותו, ואף הרימה אבן והשליכה לכיוונו. במשך מספר דקות ניסה הנאשם להסיר את מכנסיה, והיא נאבקה בו. טמיזה נגע בחזה שלה והיא הדפה אותו. כאשר הוציאה המתלוננת את הטלפון מכיסה וניסתה להתקשר לאימה, נטל טמיזה את המכשיר מידה. בעת שניסה להסיר את מכנסיה, החלה לצעוק, אך הוא הניח את ידו וסתם את פיה.
לבסוף הצליח טמיזה להוריד את מכנסיה ותחתוניה בכוח, סובב אותה על בטנה, והצמיד אותה בחוזקה על הסלעים. לאחר מכן הוריד את מכנסיו והחדיר בכוח את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, ללא הסכמתה, כשלוש עדארבע פעמים עד שהגיע לפורקן מיני על החול לצדה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת שריטות בפניה וחבלות בגבה ובחלקי גופה. לאחר מכן, השניים לבשו את מכנסיהם, והנאשם התנה את השבת הטלפון בכך שתמסור לו את מספר הטלפון שלה. המתלוננת הקישה את מספרה במכשיר הטלפון של טמיזה, ואז הוא אמר לה בערבית שהוא אוהב אותה והלך במהירות מהמקום.
בהכרעת הדין, שניתנה ביוני 2025 על ידי השופטים יוסי טופף, עודד מאור ומעין בן ארי, נקבע כי עדות המתלוננת נמצאה מהימנה וזכתה לאמון מלא, בעוד שגרסת טמיזה – שהכחיש באופן גורף כל קשר למתלוננת – נמצאה בלתי מהימנה. בית המשפט הדגיש כי נמצאה התאמה מדעית מוחלטת בין דגימות דנא של נוזל זרע שנלקחו ממקומות שונים בתחתוני המתלוננת לבין דגימת דנא שנלקחה מלחיו של טמיזה. בנוסף, במכשיר הטלפון של הנאשם נמצאה תמונת “לכידת מסך” מאותו הלילה שבה הופיע מספר הטלפון של המתלוננת, וכן מספרה הופיע ברשימת “אנשי הקשר” במכשירו תחת הכינוי “Girlfriend”.
בטיעוניה לעונש, עורכת הדין רוית צאלח מימון מטעם המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 13 ל-17 שנות מאסר, ועתרה למקם את עונשו באמצע המתחם – 15 שנות מאסר בפועל. המאשימה הדגישה את החומרה הקיצונית של המעשה, שתואר כ”אונס בשדה” – פגיעה בלתי מתוכננת בקורבן מזדמן. לטענתה, הנאשם ניצל את חולשתה של המתלוננת ואת פערי הכוחות ביניהם, פעל בתחכום ועורמה, ביצע את המעשה באלימות ובאכזריות, וגרם נזקים פיזיים ונפשיים משמעותיים. נטען כי גילה הצעיר של המתלוננת – 18.5 שנה בלבד במועד האירוע – החשיף אותה לאירוע מטלטל בתקופה של גיבוש זהותה העצמית והמינית, והוביל לשבר משמעותי בחייה.
עורכי הדין אדוה אלאב ואוס נאסר, שייצגו את טמיזה, טענו כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 ל-10 שנות מאסר, וכי יש למקם את עונשו בשליש התחתון של המתחם. ההגנה טענה כי יש להתחשב בכך שמדובר באירוע בודד, בפגיעה במתלוננת בגירה אקראית שאינה בת משפחה, שאין מדובר באירוע מתוכנן אלא בניצול הזדמנות, ושמידת האלימות לא הייתה חמורה ולא כללה מכות ואיומים. עוד נטען כי הנאשם היה כבן 21 ו-9 חודשים במועד האירוע, נעדר עבר פלילי, ושהגם שהוא נמצא כשיר לעמוד לדין, יש להביא בחשבון את תוצאות מבחני האבחון בעניינו, שאינן גבוהות.
בגזר הדין, דחו השופטים את טענות ההגנה וקבעו מתחם עונש הולם של 9 עד 13 שנות מאסר בפועל. השופט יוסי טופף, שכתב את חוות הדעת המרכזית, הדגיש את החומרה הקיצונית של עבירות האינוס ואת הפגיעה הבלתי נסלחת בערכים מוגנים כמו כבוד האדם, שלמות גופו ונפשו, ביטחונו האישי, האוטונומיה על גופו ופרטיותו. בית המשפט ציטט פסיקה קודמת שקבעה כי “עבירת האינוס מחללת את כבודו של האדם, מבזה אותו, ופוגעת בנפשו פגיעה קשה, שלעיתים אין לה מרפא”. השופט הדגיש כי הפסיקה הכירה באינוס קורבן עובר אורח על ידי גבר זר כשיקול להחמרה בענישה, בשל הפגיעה הקשה בתחושת הביטחון האישי הן של הקורבן והן של הציבור.
בנוסף, בית המשפט התייחס לגילה הצעיר של המתלוננת ולנסיבות הביצוע. טמיזה גרר את המתלוננת בכוח כברת דרך לאורך החוף, נשא אותה לגבעה סלעית מבודדת, חרף התנגדותה הפיזית האקטיבית למשך כעשר דקות, סתם את פיה, נטל ממנה את הטלפון למניעת הזעקת עזרה, וביצע את המעשה תוך גרימת חבלות פיזיות. השופטים ציינו כי “במעשיו רמס הנאשם את כבודה של המתלוננת, חילל את גופה ואת פרטיותה ופגע בגופה ובנפשה”. נקבע כי הנאשם היה מודע למעשיו ומטרתו הייתה לספק את יצריו תוך רמיסת כבודה ורצונה של המתלוננת ופגיעה באוטונומיה שלה על גופה.
תסקיר נפגעת העבירה שערך שירות המבחן תיאר תמונת נזק קשה ומורכבת בהיבט הנפשי והתפקודי. המתלוננת, שבתקופה שקדמה לתקיפה גילתה יכולות תפקודיות וכוחות והישגיה בתחום הלימודי והחברתי הקנו לה תחושת ערך, חוותה שבר משמעותי בעקבות התקיפה. התקיפה המינית על ידי אדם זר במקום שחוותה כמוכר ובטוח חשפה אותה לחוויה מינית אלימה וכוחנית בתקופה רגישה בחייה, בהיותה בגיל ההתבגרות ובשלב של גיבוש זהותה העצמית. התקיפה פגעה במצבה הרגשי, התפקודי, החברתי והזוגי, והיא מתמודדת עם תסמינים פוסט-טראומטיים. שירות המבחן הדגיש כי היא נזקקת להליך שיקום ארוך וממושך והמליץ על פיצוי כספי משמעותי לטובתה.
בקביעת העונש הסופי, התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות של טמיזה: נעדר עבר פלילי, היה כבן 22 במועד האירוע, תושב חברון שעבד בישראל באישור, בן בכור במשפחה. עם זאת, נזקף לחובתו באופן משמעותי שהוא לא נטל אחריות על מעשיו, לא הביע חרטה או התנצלות, לא גילה אמפתיה כלפי המתלוננת, ולא עשה מאמצים לתיקון תוצאות מעשיו. השופטים הבהירו כי אין בכפירתו כדי להחמיר עמו, אך גם אין לזקוף לזכותו שיקולים הנזקפים למי שמודה ונוטל אחריות.
בית המשפט מצא למקם את העונש ברף התיכון של מתחם העונש ההולם, והשית על טמיזה 11 שנות מאסר בפועל, שתחילתן מיום מעצרו ב-28 בספטמבר 2022. בנוסף נקבעו שני מאסרים מותנים: 12 חודשים שיישא בהם אם יעבור עבירת מין מסוג פשע בתוך שלוש שנים משחרורו, ו-7 חודשים אם יעבור עבירת מין מסוג עוון באותה תקופה. כמו כן, חויב טמיזה לשלם למתלוננת פיצוי בסך 75,000 שקל, שישולם ב-12 תשלומים חודשיים החל מינואר 2026.
בהנמקת רכיב הפיצוי, הדגיש בית המשפט כי “תכליותיו של הפיצוי בהליך הפלילי הן, בין היתר, לתת ביטוי והכרה חברתית, במסגרת ההליך הפלילי, למעמדם ולסבלם של נפגעי העבירה”. השופטים ציינו כי הגם שהסכום הנפסק אינו נועד לכסות את מלוא הנזק, הוא מבטא הכרה בפגיעה החמורה ובהשלכותיה ומיועד לסייע למתלוננת בשיקום חייה ובמימון הטיפול הנדרש.
בסיכום חוות דעתו, הדגיש השופט טופף את מדיניות הענישה המחמירה בעבירות מין וכתב: “חברה המקפידה על שלום חבריה, ביטחונם וכבודם האנושי נדרשת לשקוד על מניעת ביצועם של מעשים שיש בהם פגיעה כה קשה בערך האדם כאדם”. הוא הוסיף כי יש להעביר מסר מרתיע שיהיה לנגד עיניהם של כל אלה שמבצעים עבירות מין לשם סיפוק צרכיהם המיניים, וכי הרתעה כללית נגד עבירות מין היא “בגדר כורח חברתי”.
