כמעט שנה פעלה שיטת גניבה עקבית ושקטה מאחורי דלפק אחד בעסק בחיפה. השבוע, אחרי 29 מקרים מתועדים ואלפי שקלים שנעלמו מהקופה, בית המשפט השלום גזר את דינה של העובדת והפתיע בעונש שכלל רק קנס, חריגה משמעותית כלפי מטה מהמתחם שנקבע בדרך כלל לעבירות מסוג זה.
על פי כתב האישום המתוקן, העובדת, ששימשה קופאית ואחראית משמרת, ניצלה את סמכויותיה וב-29 הזדמנויות שונות ביצעה גניבות שיטתיות מהקופה. היא ביטלה חשבונות, יצרה זיכויים פיקטיביים למוצרים שלא קיימים במלאי ושלשלה את הכסף לכיסה. סכום הגניבה הכולל נקבע על 20,883 שקלים. העובדת הודתה בביצוע העבירות.
בפרקליטות הדגישו את חומרת המעשים, את הפגיעה הקשה באמון ואת ריבוי האירועים לאורך קרוב לשנה. “מדובר בעבירות שחוזרות על עצמן במשך קרוב לשנה”, נטען, תוך ציון כי מתחם הענישה הראוי נע ממאסר בעבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל. התביעה ביקשה שלא לבטל את ההרשעה, אך הסכימה לחריגה קלה מטה בשל נסיבותיה האישיות.
מנגד טענה הנאשמת כי הייתה צעירה, נחשפה להתנהלות דומה במקום העבודה ונסחפה אחריה ללא שיקול דעת. לדבריה, למרות תחושת האשמה שליוותה כל גניבה, הפיתוי גבר עליה שוב ושוב. היא הדגישה כי לא חסר לה דבר בבית וכי כיום אינה מבינה מדוע פעלה כך. סנגורה הוסיף כי מדובר בצעירה נורמטיבית, בעלת תואר אקדמי, שהרשעה פלילית עלולה לחסום בפניה את הדרך להשתלב במערכת החינוך. עוד צוין כי לפני הגשת כתב האישום הגיעה העובדת להסדר מול החברה ושילמה 150 אלף שקלים סכום הגבוה בהרבה מהנזק שנקבע.
השופטת דחתה את הבקשה להימנע מהרשעה וקבעה כי אין מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות זאת. היא הדגישה כי עבירות גניבה בידי עובד פוגעות בקניין המעסיק וביסודות האמון שעליהם נשענים יחסי העבודה. “מדובר במעשים שנמשכו במשך קרוב לשנה, בריבוי הזדמנויות ותוך תחכום”, כתבה. עוד קבעה כי הנאשמת לא הוכיחה פגיעה ממשית שתיגרם לה מהרשעה וכי החשש מפגיעה עתידית בהשתלבות בחינוך הוא תיאורטי בלבד: “אין להסתפק בתרחיש עתידי שאינו מגובה בתשתית עובדתית”.
עם זאת, השופטת התרשמה כי הנאשמת עברה תהליך שינוי משמעותי: היא הודתה, נטלה אחריות, חזרה לתפקוד מלא ולא הסתבכה בשלוש השנים שחלפו מאז ביצוע העבירות. לתשלום ה־150 אלף שקלים למעסיק ניתן משקל מרכזי בהחלטה. בסיום קבע בית המשפט עונש מקל במיוחד מטעמי שיקום: קנס בסך 10,000 שקלים ומאסר על תנאי.
