אחרי צפייה בשעות רבות של סרטוני מצלמות אבטחה בגן ילדים, שלוש מטפלות שעבדו בכיתת הבוגרים בגן פרטי בגדרה, הורשעו בימים האחרונים בעבירות של תקיפה סתם בקטינים, אך זוכו מרוב האישומים החמורים יותר של תקיפת קטין או חסר ישע.
הפרשה נחשפה לאחר שאב לפעוט הבחין במטפלת שנוהגת באגרסיביות כלפי בנו, דרש לצפות בצילומים, והזדעזע ממה שראה. מהתיעוד, שהפך ללב הראיות במשפט, עלה כי המטפלות דחפו, משכו והושיבו את הילדים בכוח, לעיתים תוך הפעלה של כוח פיזי מיותר.
עם זאת, השופטת אושרית הובר היימן קבעה כי אף שהמעשים נראים קשים לעין, אין בהם כדי להעיד על כוונה פלילית או על גרימת נזק של ממש: "לא כל מגע שאינו עדין הופך לעבירה פלילית. יש להבחין בין התנהלות לא סבלנית לבין תקיפה של ממש. בכי של פעוט אינו בהכרח ביטוי לכאב פיזי", כתבה השופטת בהכרעתה.
הכרעת הדין מפרטת כי המטפלת הבכירה, שהייתה אחראית בפועל בכיתה, הורשעה בעבירה אחת של תקיפה סתם; המטפלת השנייה, שהודתה שפעלה באגרסיביות בשל לחץ ועומס, הורשעה גם היא בעבירה דומה; ואילו השלישית, שעבדה בחצי משרה, הורשעה בעבירה אחת וזוכתה מכל השאר.
בדיונים העידו הורים, חוקרים ושוטרים, וכן בעלת הגן לשעבר, שהעידה כי לא ידעה על המתרחש בזמן אמת. ההגנה טענה לאכיפה בררנית, מאחר שבעלת הגן עצמה לא הועמדה לדין למרות שלטענת הסנגורים לא הקפידה על התקנים הנדרשים ועל מספר המטפלות בכיתה. כן נטען כי כתב האישום נוסח בצורה רחבה מדי וגרם לנאשמות קושי בהגנה על עצמן.
השופטת דחתה את טענות ההגנה מן הצדק אך מתחה ביקורת על ניסוחו הכוללני של כתב האישום, וציינה כי “הניסוח הרחב פגם בבהירות אך אינו פוגע בתוקף ההליך”. לדבריה, “התיעוד המצולם מדבר בעד עצמו, הוא מלמד על התנהלות שאינה ראויה, אך אינה מגיעה לכדי תקיפה פלילית של חסרי ישע”.
בסיכום פסק הדין כתבה הובר היימן כי “אין מחלוקת שהתנהלות המטפלות רחוקה מהסטנדרט המצופה ממי שמופקד על רווחת פעוטות, אך לא כל פעולה כוחנית מצד מטפלת בגן עולה כדי עבירה פלילית.” לדבריה, האחריות הציבורית כלפי פעוטות מחייבת “רוך, סבלנות ומודעות עמוקה לכוח שיש ביד המטפלות”.

