המורשע ונהג המילוט סלים שאוויש, אותו שכר ב-30 אלף שקלים, נמלטו מהמקום והציתו את הרכב ששימש אותם ובתוכו הנשק. שאוויש הורשע ונידון זה מכבר לשני מאסרי עולם ופיצויים בסך 400 אלף שקלים למשפחות הנרצחים, שערערו עליהם תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.
בעת שהיה עצור לפני כשלוש שנים, סיפר נהג המילוט למדובב משטרתי על המעשה. כמו כן, הוא הודה כי מוסלמאני ביקש ממנו לסייע בחיסולו של אל-חיר בן ה-30 ומחמדין בן ה-19 ואף חשף את השתלשלות האירועים.
בכתב האישום נטען כי השניים סיכמו להגיע לבית הקפה ולירות בבעליו אל-חיר למוות. עוד נטען כי ביום הרצח הם קיבלו מאדם המתגורר בכפר יאסיף, מכונית הונדה גנובה שבתוכה היו קלצ'ניקוב ומכל עם בנזין. השניים נכנסו לכלי הרכב, כששוויש נוהג ומוסלמאני במושב האחורי, ונסעו לבית הקפה כשהם מכוסים בכפפות וכובעי גרב.
כשהבחינו במכוניתו של אל-חיר, יצא מוסלמאני מהמכונית והחל לירות. מחמדין נהרג מיד ואל-חיר נפגע ונפל לרצפה ומוסלמאני ניגש אליו והמשיך לירות בו, לפי האישום. לאחר הירי חזר מוסלמאני למכונית והשניים נסעו למגרש חניה בעיר, שם הציתו אותה וברחו.
לפי פסק הדין, שוויש הודה ברוב העובדות שהופיעו בכתב האישום, אך הכחיש כי ידע על כך שמוסלמאני מתכוון לרצוח את אל-חיר. לדבריו, הוא רק ידע על כך שמוסלמאני מתכוון לפגוע בו. השופט רון סוקול כתב בהכרעת הדין כי בגרסאותיו הראשונות הודה שוויש כי ידע שמוסלמאני עומד לרצוח את אל-חיר. רק לאחר מכן שינה את גרסתו ואמר כי הבין שמוסלמאני התכוון לפצוע את אל-חיר ברגלו. סוקול כתב כי "הנאשם הצטרף לאדהם (מוסלמאני), נסע עמו לכפר יאסיף ומשם לירכא. הוא הצטייד בכפפות ובכיסוי לראש, ראה את אדהם לוקח איתו את הרובה ויבין ממנו כי מדובר ברובה מסוג קלצ'ניקוב".
בהמשך הכרעת הדין כתב השופט: "ניסיון החיים מחייב את המסקנה כי הנאשם היה מודע היטב לכוונתו של אדהם להמית את אל-חיר". הוא הוסיף כי "מי שמתכנן להסתפק ביריות אזהרה המכוונות לרגלו של הקרבן, אינו מתכנן תכנית כה מורכבת, אינו מצטייד בנשק אוטומטי ואינו מכין רכב מילוט". במקרה זה הרשיעו שלושת השופטים – סוקול, תמר שרון נתנאל ורונית בש – את שווייש ברצח בכוונה תחילה".
תגובות