נחמני היום בבית המשפט
גופתה של אייל נמצאה בפברואר 1998 ביער רמות כשעליה סימני אלימות קשים. בניתוח הגופה שבוצע נלקחו דגימות DNA של הרוצח לאחר שנטען שהיא גם נאנסה. במשך שנים התיק נותר בגדר תעלומה, ולא נמצא קצה חוט שיוביל לזהות הרוצח והמשטרה לא הצליחה למצוא פרופיל שיתאים ל-DNA שנמצא בזירה. המסגרת החקירה נעשו ניסיונות חקירה פורצי דרך. קופה של אז. בין היתר משטרת ירושלים פנו ל- CIA כדי נסות ולקבל צילומי לויין שאולי ממנו היה ניתן ללמוד- הבקשה נדחתה. בנוסף נשה הליך היפנוזה לעד הראייה האחרון שראה את אייל עולה אל הטרמפ בניסיון שיזכור את מס הרכב אליו עלתה. בדיעבד התברר שהוא זכר בדיוק כמעט מושלם על מספר הרכב.
במשך שנים שכב התיק במשטרת ירושלים ונחשב לתיק הדגל כ-16 שנים אחרי שהמקרה זעזע את המדינה הגיעה הטלפון הגואל. המעבדה היום להרשעתו של נחמני. דגימת DNA שנלקחה מיריקה שלו על מדרכה, נמצאה מתאימה לדגימות שנאספו בזירת הרצח. סניגוריו של נחמני טענו כי ראיית ה-DNA הושגה באופן לא חוקי ויש לפסול אותה.
בשנת 2014 הושגה פריצת דרך דרמטית בתיק הרצח. קרוב משפחה של נחמני נעצר שנה קודם לכן ונלקחה ממנו דגימת DNA. היא הוכנסה למאגר המשטרתי ונמצאה דומה לראיות שנאספו בזירה. בעקבות פריצת הדרך, משטרה התחילו לבנות פרופיל של חשודים אפשריים, שהתבסס על פיסות מידע רבות כמו גיל, מקום מגורים, עבר פלילי, שירות צבאי, מצב בריאותי, בעלות על רכב ועוד. בעזרת המודל הגיעו החוקרים למספר רב של חשודים, והחלו לצמצם את הרשימה עד שהגיעו לנחמני. השערת החוקרים התחזקה לאחר שנמצא כי הטלפון הסלולרי שלו אוכן בשעה 23:55 בליל הרצח, באזור "הדווידקה" בירושלים, שם עלתה נועה אייל לטרמפ ממנו לא שבה.
בשלב הזה פתחו החוקרים בחקירה סמויה אחר נחמני כדי לאסוף ממנו דגימת DNA, במטרה להצליב עם הדגימה שנלקחה בזירת הרצח. במסגרת המעקב אחריו, באחת הפעמים שהלך ברחוב הוא ירק יריקה באמצע שכונת תלפיות . החוקרים עצרו את תנועת הרחוב למספר שעות ואספו את דגימת הרוק מהרצפה והצליבו את הנתונים עם הממצאים האחרים שנלקחו מהזירה ביום הרצח. היום, אותה הצלבת DNA הובילה את בית המשפט להרשיע את נחמני בביצוע הרצח אולם זוכה מעבירת האונס .
תגובות