מה שהחל בקשרי חברות הסתיים במסכת איומים, פחד ומניפולציה הסתיים כאשר בית משפט השלום בחיפה גזר 13 חודשי מאסר בפועל על צעיר בן 25, שהודה כי תכנן והוביל ניסיון סחיטה באיומים של חברו, תוך הפעלת אחרים והצגת מצג שווא כאילו הוא פועל לטובתו.
על פי כתב האישום, בין הנאשם לבין המתלונן, יליד שנת 2000 ותושב בענה, התקיימו היכרות וקשרי חברות. חרף זאת, החליט הנאשם, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, לסחוט מהמתלונן סכומי כסף תוך הפעלת איומים. במסגרת התוכנית, הנחה הנאשם אדם אחר ליצור קשר עם המתלונן, מסר לו מידע אישי עליו, וגרם לכך שייווצר אצל המתלונן רושם שהוא נתון למעקב וחשוף לפגיעה.
בחודש יוני האחרון, סמוך לשעה 22:00, התקשר אותו אדם למתלונן ודרש ממנו לשלם 60 אלף שקלים במזומן, תוך איום בפגיעה בגופו. במהלך השיחה נאמר למתלונן, בין היתר, כי הוא מוכר למאיימים וכי ידוע להם היכן הוא עובד. בשל הפחד שנגרם לו, פנה המתלונן דווקא לנאשם עצמו וביקש את עזרתו מבלי לדעת כי מדובר במי שעומד מאחורי התוכנית.
הנאשם ניצל את מצוקת המתלונן ואת האמון שנתן בו, הורה לו לצרף אותו לשיחת ועידה עם המאיים, ובהמשך הציג עצמו כמי שמנסה “לבדוק את העניין”. במהלך אחת השיחות הצטרף אדם נוסף, שהזדהה בשם בדוי, ואיים על המתלונן בפגיעה חמורה בגופו, לרבות איום מפורש כי “יחתוך לו את הראש”. לאחר מכן אמר הנאשם למתלונן כי “אין לו מה לעשות” וכי עליו לשלם, ובהמשך עדכן אותו כי הסכום “טופל” והופחת ל־40 אלף שקלים.
עוד עלה מגזר הדין כי כאשר המתלונן חדל לענות לשיחות, התקשר הנאשם לאביו של המתלונן וטען כי בנו חייב לו כסף וכי סיבך אותו עם עבריינים, מהלך שבית המשפט קבע כי נועד להעצים את תחושת האימה והלחץ.
בטיעוניה לעונש הדגישה התביעה כי מדובר בעבירה מתוכננת היטב, שבוצעה תוך ניצול היכרות אישית ויחסי אמון, וכי הערכים המוגנים שנפגעו הם ביטחונו של אדם, חירותו, כבודו ושלוות נפשו. התביעה טענה כי מידת הפגיעה גבוהה, בין היתר בשל העובדה שהנאשם היה “המתכנן הראשי”, הפעיל אחרים והטיל אימה גם על בני משפחת המתלונן. לפיכך ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר, ולגזור עונש בשליש התחתון של המתחם.
מנגד, הסנגור טען כי הנאשם לא איים בעצמו על המתלונן, אלא פעל באמצעות אחרים, וכי יש לייחס משקל לכך שמדובר בצעיר ללא עבר פלילי, שהודה באופן מיידי וחסך זמן שיפוטי. עוד נטען כי הפסיקה אליה הפנתה המאשימה חמורה יותר מנסיבות המקרה, וכי מתחם הענישה הראוי נע בין 9 ל־15 חודשי מאסר.
בגזר הדין קבעה השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב כי עבירת הסחיטה באיומים היא עבירה חמורה הפוגעת בליבת תחושת הביטחון של הפרט, וציטטה פסיקה של בית המשפט העליון שלפיה מדובר בעבירה “מכוערת” שמערערת את שלטון החוק. השופטת הדגישה כי העובדה שהנאשם לא איים ישירות, אלא באמצעות אחרים, אינה מפחיתה מחומרת מעשיו, שכן הוא זה שהגה את התוכנית וניהל אותה.
בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה נע בין 12 ל־24 חודשי מאסר בפועל. במסגרת השיקולים לקולא נלקחו בחשבון הודאתו של הנאשם, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי והעובדה שמדובר במאסרו הראשון. מנגד הודגש הצורך בהרתעה, נוכח קלות ביצוע העבירה והנזק הנפשי הכבד שנגרם לקורבנות סחיטה.
לבסוף גזר בית המשפט על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו, שישה חודשי מאסר על תנאי, וכן פיצוי בסך 5,000 שקלים למתלונן.
