רגע אחרי שנישק את סבתו בפתח הבית, ובתוך המקום שאמור היה להיות מבצר של ביטחון משפחתי, בוצע אחד ממעשי הרצח הקשים שידע בית המשפט המחוזי בבאר שבע. גזר דין שניתן קובע: מאור דדון ירצה מאסר עולם בלתי קצוב, לאחר שרצח את בן דודו, בן דדון בן 29, באכזריות מיוחדת, בדקירות חוזרות ונשנות, גם כאשר הקורבן כבר שכב פצוע וחסר אונים.
בבוקר יום הבחירות לכנסת, 23 במרץ 2021, ראתה הסבתא את המנוח בחדרו ויצאה מהבית מבלי לנעול את הדלת. בחצר פגשה את הנאשם, שנישק אותה ואמר כי יישאר בבית. זמן קצר לאחר מכן נכנס הנאשם לבית ושם החל מסע הדקירות הקטלני. על פי הכרעת הדין, המנוח נדקר למעלה מ־120 פעמים, הן בתוך הבית והן בחצר. עדי ראייה תיארו כיצד ראו את השלב האחרון של התקיפה: המנוח גונח על הקרקע, והנאשם רוכן מעליו וממשיך לדקור. אחד השכנים אף קרא לעברו שוב ושוב “מאור, עזוב אותו!”, אך ללא הועיל. כאשר הגיעו כוחות ההצלה, המנוח כבר חרחר, גופו מכוסה דם, והוא הספיק ללחוש כי הוא עומד למות. בתוך הבית עצמו נמצאו סימני מאבק קשים וכתמי דם רבים על הקירות והרצפה.
בהכרעת הדין נדחתה לחלוטין גרסת הנאשם, שטען כי אחרים היו מעורבים באירוע וכי גם הוא עצמו נפצע. בית המשפט קבע כי “אין כל ספק מוחשי במסקנה: לא היו אחרים בזירה”, וכי הפציעה בידו של הנאשם נגרמה במהלך מאמציו לדקור את בן דודו. נקבע כי מדובר ברצח שבוצע באכזריות מיוחדת, כהגדרתה בחוק.
בגזר הדין עמד בית המשפט בהרחבה על נסיבות הרצח וקבע כי הנאשם לא חדל ממעשיו גם לאחר שהמנוח נמלט לחצר והתמוטט על הרצפה. השופטים ציינו כי מדובר באקט ממושך, שהתפרס על שתי זירות, וכלל עשרות רבות של דקירות בעומקים שונים ובאיברי גוף רבים. עוד נקבע כי המנוח היה בהכרה מסוימת עד לשלבים מאוחרים מאוד, מודע לסבלו ולכך שחייו מגיעים לקיצם. “עשרות רבות של דקירות, הנעשות בנחישות… מגלמות אכזריות רבה, החורגת מהאכזריות האינהרנטית לכל מעשה רצח”, כתב בית המשפט.
הנאשם הורשע בעבירת רצח בנסיבות מחמירות. במסגרת הדיון לעונש הוצג עברו הפלילי, הכולל הרשעה קודמת בעבירת אלימות חמורה והחזקת סכין, שבגינה ריצה שלוש וחצי שנות מאסר, וכן עבירות נוספות שביצע לאחר מעצרו בתיק זה. בית המשפט עמד על כך שלא חלף זמן רב בין שחרורו מהמאסר הקודם לבין הרצח.
התביעה טענה כי מדובר באחת הדוגמאות הקיצוניות לאכזריות, והדגישה כי ריבוי הדקירות מלמד על יסוד נפשי חמור, כאשר “כל דקירה ודקירה מהווה החלטה רצונית נפרדת”. עוד הודגש כי הנאשם ניצל את אמון הסבתא ואת הקרבה המשפחתית כדי לבצע את זממו, וכי קדושת חיי אדם מחייבת הרחקה מוחלטת וסופית שלו מהחברה. המדינה ביקשה להשית מאסר עולם חובה וכן פיצוי מרבי למשפחת המנוח.
ההגנה, מנגד, טענה כי יש מקום לסטות ממאסר עולם בלתי קצוב, בין היתר נוכח דעת מיעוט שניתנה בהכרעת הדין, אשר סברה כי האכזריות אינה מגיעה לרף המחמיר ביותר. הסנגור ביקש להחיל את סעיף “פתח המילוט” שבחוק העונשין ולאפשר לבית המשפט שיקול דעת בענישה, וכן התנגד להטלת פיצוי מרבי למשפחה. בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי גם אילו היה נתון לו שיקול דעת – העונש הראוי היה העונש המרבי.
בדברו האחרון לא קיבל הנאשם אחריות למעשיו, חזר על טענת החפות ולא הביע חרטה או צער. בית המשפט ציין כי במקום לגלות ולו אמפתיה מינימלית, בחר הנאשם להטיח דברים קשים בבני משפחת המנוח.
בפסק הדין עמדו השופטים גם על הפגיעה הקשה והעמוקה במשפחת המנוח, כפי שעלתה מתסקיר נפגעי עבירת ההמתה. התסקיר תיאר משפחה “עצובה ומיוסרת”, המתקשה להתאושש מהאובדן ומהנסיבות האכזריות של הרצח, וכן פגיעות רגשיות ותפקודיות מתמשכות אצל ההורים והאחים. בית המשפט קבע כי מדובר בנזק חמור ובלתי הפיך, המצדיק פיצוי כספי משמעותי.
בסופו של דבר גזר בית המשפט על מאור דדון עונש מאסר עולם בלתי קצוב. בנוסף חויב הנאשם לשלם פיצוי בסך 258 אלף שקלים, שיחולק בשווה בין חמשת בני משפחתו מדרגה ראשונה של המנוח.
