מפגש אלים בצומת סואן הפך בתוך דקות למאבק על החיים: בית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר 14 שנות מאסר על פליקס אצ'ילדייב, שהורשע בניסיון רצח אכזרי של בת זוגו לשעבר, חרף צווי הרחקה ותנאים מגבילים. בגזר הדין תיאר בית המשפט מסכת אלימות קשה, מתוכננת ואובססיבית והחמיא לתעוזתה של המתלוננת שהצליחה להציל את חייה. בנוסף, חויב הנאשם לשלם למתלוננת פיצוי בסך 100 אלף שקלים.
על פי כתב האישום המתוקן, מערכת היחסים בין השניים עלתה על שרטון לאחר שהמתלוננת גילתה פרטים מעברו של הנאשם, שלטענתה הסתיר ממנה. בעקבות חששה מתגובתו, עברה להתגורר בבית הוריה וסירבה להיפגש עמו. חרף זאת, הנאשם המשיך לדרוש קשר, הגיע לבית הוריה ואף נעצר לאחר שהגישה תלונה במשטרה. בהמשך שוחרר בתנאים מגבילים, שכללו איסור יצירת קשר והרחקה מהמתלוננת.
ביום 16 באוגוסט 2024, בשעות הבוקר, ארב הנאשם למתלוננת סמוך לבית הוריה, כשהוא רכוב על אופנוע ונושא על גופו סכין מתקפלת. הוא עקב אחריה עד שעצרה ברמזור, אז עצר לצידה וביקש לשוחח עמה, בניגוד מוחלט לצווים שהוטלו עליו. לאחר שעצרה בצד הדרך, נכנס לרכבה והתיישב במושב שלצדה. במהלך השיחה שלף סכין, והמתלוננת התחננה על חייה: "אל תרצח אותי, אל תדקור אותי".
כאשר ניסתה להימלט מהרכב תוך קריאות לעזרה, תפס אותה הנאשם שוב ושוב והחזיר אותה פנימה. לבסוף הצליחה לצאת מהרכב, אך גם אז תפס אותה, הכה אותה, דקר אותה בחזה, הטיח אותה על הכביש ודקר אותה תשע פעמים נוספות בגבה. רק כאשר הבחין בעוברי אורח המתקרבים למקום, חדל ממעשיו, נמלט, זנח את רכבה בצומת ביל"ו והסתתר, עד שנעצר כעבור כעשרה ימים בבית מלון בטבריה. המתלוננת פונתה לבית החולים במצב קשה ובסכנת חיים, כשהיא סובלת מדקירות מרובות.
הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון שגובש לאחר הליך גישור. בקשתו לחזור בו מהודאתו נדחתה. בשלב הטיעונים לעונש הדגישה התביעה את חומרת המעשים, את הפגיעות הפיזיות והנפשיות הקשות שנגרמו למתלוננת, ואת האובססיביות והתכנון המוקדם שליוו את ניסיון הרצח.
בגזר הדין קבע בית המשפט, בהרכב בראשות חגי טרסי, כי מדובר במסכת מעשים קשה, אכזרית ואלימה, שבוצעה מתוך נחישות לרצוח את המתלוננת. נקבע כי הנאשם היה אטום לרצונה לנתק עמו קשר, לא נרתע מתמיכת משפחתה ומהוראות בית המשפט, וראה בה חפץ לסיפוק רצונו. "כאשר עמדה המתלוננת על סירובה לדרישתו לקשר זוגי, החליט לרצוח אותה באלימות קשה ואכזרית, בבחינת 'אם לא לי אז לא תחיי'", צוין בגזר הדין, תוך הדגשה כי הסיכון הנשקף מהנאשם כלפיה אינו תיאורטי בלבד.
לצד הדברים הקשים, הביע בית המשפט הערכה עמוקה למתלוננת על תעצומות הנפש שגילתה. נקבע כי בתושייתה ובכוחותיה הצליחה להציל את חייה, חרף פציעותיה הקשות. "במו ידיה הצילה המתלוננת את חייה על אף פציעותיה הקשות", כתב בית המשפט.
