במשך קרוב לחצי שנה, בזמן שהקשיש הסיעודי סמך על מי שטיפל בו יום־יום, התרוקן חשבון הבנק שלו בהדרגה. לא בפריצה, לא בהונאה מרחוק, אלא באמצעות המטפל הסיעודי שהופקד על רווחתו. בית משפט השלום בתל אביב גזר 17 חודשי מאסר בפועל על המטפל, שהודה כי ניצל את מצבו של הקשיש וגנב ממנו סכום מצטבר של כ־80 אלף שקלים. בנוסף חויב הנאשם לשלם למשפחת הקשיש פיצוי בסך 90 אלף שקלים.
על פי כתב האישום, במשך כשמונה חודשים עבד הנאשם בבית הקשיש מספר פעמים בשבוע. במסגרת תפקידו נמסר לו כרטיס הבנק של הקשיש, כדי למשוך כספים לצרכיו. אלא שבמהלך התקופה, כך נקבע, ביצע הנאשם משיכות חוזרות ונשנות של סכומים גבוהים מאלה שהתבקש. לקשיש העביר רק את הסכום הנדרש, ואת היתרה נטל לעצמו. בחלק מהמקרים בוצעו משיכות ללא ידיעת הקשיש וללא רשותו, והנאשם לקח את מלוא הכסף. לאחר פטירת הקשיש, בני משפחתו הם שגילו את היקף הגניבה.
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ללא הסדר טיעון וללא הסכמות לעניין העונש. ההגנה ביקשה לאפשר לו זמן לגיוס כספים לצורך פיצוי המשפחה, אך חרף דחיות שניתנו לבקשתו לא הופקד כל סכום. בהמשך אף לא התייצב הנאשם למספר דיונים, והוצאו נגדו צווי הבאה.
במסגרת הטיעונים לעונש נשמעו דברי בני משפחת הקשיש, ובהם אחותו ובנותיו, שתיארו פגיעה כלכלית ונפשית קשה. נציג המשפחה הדגיש את מצבן הכלכלי הירוד של הבנות ואת תחושת הפגיעה העמוקה באמון ובביטחון. מנגד, ביקשה המאשימה לקבוע מתחם ענישה של 18 עד 48 חודשי מאסר בפועל, ולהטיל על הנאשם עונש המצוי בשליש התחתון של המתחם, בצירוף מאסר על תנאי ופיצוי מלא למשפחה.
ההגנה טענה כי גם בעבירות הפוגעות בקשישים ניתן לקבוע מתחם ענישה שמתחיל בעבודות שירות, וביקשה להימנע ממאסר מאחורי סורג ובריח. זאת, תוך הפניה לנסיבות חייו הקשות של הנאשם, לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולהודאתו. בדבריו האחרונים תיאר הנאשם ילדות רוויית טראומות, קשיים כלכליים וניסיונות שיקום, והביע חרטה על מעשיו.
השופטת כריסטינה חילו-אסעד דחתה את עמדת ההגנה וקבעה כי מדובר בפגיעה חמורה בערכים מוגנים מרכזיים, ובראשם ההגנה על קניינו של אדם חסר ישע והאמון הבסיסי בין מטפל למטופל. בפסק הדין הודגש כי עבירות כלפי קשישים מהוות פגיעה קשה במיוחד, תוך הפניה לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה “פגיעה בקשישים ובחסרי ישע נמנית עם המעשים הנקלים והבזויים ביותר שידעה החברה”.
בית המשפט עמד על כך שהגניבות בוצעו באופן שיטתי, לאורך חודשים, תוך ניצול מוחלט של יחסי האמון, וכי נדרשו עשרות פעולות משיכה כדי להגיע לסכום המצטבר. נקבע כי מידת הפגיעה אינה ברף נמוך, וכי מדיניות הענישה בעבירות דומות במיוחד כאשר מדובר במטפל סיעודי, מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל.
