בימים שבהם עבירות נשק מטופלות ביד קשה במיוחד, גזר דין אחד מבית המשפט המחוזי מרכז משרטט חריג נדיר ומציב את שאלת השיקום בלב הדיון הפלילי. כאשר בית המשפט הסתפק ב-9 חודשי עבודות שירות לצעיר שגנב נשק מחייל מילואים שבועות ספורים לאחר ה-7.10.
הנאשם, צעיר כבן 28, הורשע על פי כתב אישום מתוקן בעבירות של גניבת נשק, נשיאת נשק ותחמושת והחזקת סם לצריכה עצמית, לאחר שהודה במסגרת הסדר דיוני. האירועים התרחשו בסוף אוקטובר 2023, ימים ספורים לאחר מתקפת חמאס, תקופה שבה היה מצוי במצוקה נפשית חריפה בעקבות רצח חברו הקרוב במסיבת נובה.
על פי העובדות שהוכרו, במהלך שהותו בדירת חברה הבחין בנשק מבצעי מסוג M-16 שהשאיר במקום חייל מילואים, נטל את הנשק ואת התחמושת, העבירם לרכבו והסתירם תחילה בבית הוריו ובהמשך בפיר אשפה סמוך למקום מגוריו. במקביל, רכש סמים לשימוש עצמי. הנשק אותר לאחר ימים אחדים, והנאשם נעצר והועמד לדין.
בטיעוניה לעונש הדגישה המדינה את החומרה היתרה של עבירות נשק, ובפרט בתקופת מלחמה. לדבריה, גניבת נשק צבאי ונשיאתו פוגעות פגיעה קשה בביטחון הציבור, ומדיניות הענישה הנוהגת מחייבת החמרה והעדפת שיקולי הרתעה. עם זאת, לנוכח נסיבותיו החריגות של המקרה וההליך השיקומי שעבר הנאשם, עתרה המאשימה לחריגה לקולה ממתחם הענישה, והעמידה את עתירתה על 15 חודשי מאסר בפועל – סטייה משמעותית ממתחם שנקבע בין 30 ל־60 חודשי מאסר.
ההגנה ביקשה לאמץ את המלצות שירות המבחן במלואן ולהימנע ממאסר ממשי. הסנגור תיאר את מצבו הנפשי הקשה של הנאשם, שאובחן כסובל מפוסט־טראומה ונכות נפשית בשיעור של 40%, את התמכרותו לסמים שממנה נגמל, ואת ההליך הטיפולי האינטנסיבי שעבר. עוד נטען כי המעשה בוצע באופן ספונטני, מתוך פחד קיומי ורצון להגן על בני משפחתו, ולא ממניע עברייני. ההגנה הדגישה כי לנאשם אין עבר פלילי, כי הוא קיבל אחריות מלאה והביע חרטה עמוקה, וכי מאז מעצרו השקיע מאמצים משמעותיים בשיקום חייו, טיפול פסיכיאטרי, השתלבות בקבוצות גמילה, התנדבות בהוסטל לבעלי צרכים מיוחדים ועבודה סדירה.
בגזר הדין קבעה מרב גרינברג כי אין מחלוקת בדבר חומרת המעשים וכי עבירות נשק הן “מכת מדינה” המחייבת החמרה והעדפת האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים. עם זאת, נקבע כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, שבו העבירות בוצעו על רקע מצוקה נפשית עמוקה בעקבות אירועי 7 באוקטובר ורצח חברו של הנאשם, וכי כתב האישום תוקן כך שישקף את הנסיבות המקלות ואת העדר המניע הפלילי. עוד צוין כי הנאשם עבר הליך שיקומי ממושך, עמוק ורציני, שהביא לירידה משמעותית ברמת הסיכון הנשקפת ממנו, וכי שליחתו למאסר בפועל עלולה לקטוע את רצף הטיפול ולערער את מצבו הנפשי.
בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי יש לחרוג ממתחם הענישה מטעמי שיקום, אך לא להסתפק בענישה טיפולית בלבד. על הנאשם נגזרו תשעה חודשי עבודות שירות, צו מבחן, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 שקלים לחייל שממנו נגנב הנשק. השופטת הדגישה כי מדובר באיזון עדין בין חומרת המעשים לבין סיכויי השיקום הגבוהים שהוכחו לאורך ההליך.

