מה שנראה בתחילה כעימות שכנים אלים שהסתיים בכתב אישום, התברר בסופו של הליך פלילי ממושך כסכסוך טעון על רקע קנאה וחשד לרומן – והסתיים בזיכוי מלא. בית משפט השלום בתל אביב זיכה אם חד־הורית בת 44, הסובלת מנכות רפואית קשה, לאחר שקיבל את גרסתה שלפיה פעלה מתוך הגנה עצמית ולא תקפה את שכנתה כפי שיוחס לה.
על פי כתב האישום, המתלוננת חזרה לביתה בשעות הערב ופגשה בנאשמת סמוך לדלת הדירה. בין השתיים התפתח ויכוח שבמהלכו, כך נטען, מנעה הנאשמת מהמתלוננת להיכנס לביתה, משכה בשערה, הפילה אותה לרצפה והכתה אותה באגרופים בבטן ובראש. עוד יוחס לנאשמת כי איימה על המתלוננת, וכעבור כשעתיים הניחה בפתח הדירה מחברת נייר, תרסיס לקטילת חרקים ומצת והציתה את המחברת.
התביעה ביקשה לבסס הרשעה על עדויות המתלוננת ואמה, וטענה כי הודאת הנאשמת בכך שמשכה בשיער מהווה שימוש באלימות. לשיטת המאשימה, גם נסיבות אירוע ההצתה לכאורה הצביעו על אחריותה של הנאשמת להיזק לרכוש.
מנגד, הנאשמת כפרה בכל המיוחס לה. הסנגורית טענה כי מרשתה הותקפה על ידי המתלוננת, אמה ואחיותיה, על רקע חשד לקשר רומנטי בינה לבין אב המשפחה. הנאשמת הודתה כי משכה בשערה של המתלוננת, אך הדגישה כי עשתה זאת אך ורק מתוך אינסטינקט של הגנה עצמית, לאחר שהמתלוננת רצה לעברה. היא הכחישה כל איום או מעורבות בהנחת מחברת וחומרים דליקים בפתח הדירה.
לאחר שמיעת העדויות וחקירות נגדיות, קבע בית המשפט כי קיימות סתירות מהותיות בין גרסאות המתלוננת ואמה, הן באשר לאופן התקיפה הנטען, הן ביחס למיקום האירוע והן בנוגע לאירוע השריפה. נקבע כי לא הוצגה תמונה עובדתית ברורה, וכי לא ניתן לקבוע ממצאים מהימנים על בסיס העדויות שנשמעו. עוד צוין כי לא הובהר כיצד העדות הצליחו להבחין במחברת ואף לקרוא מתוכה, כאשר לפי חוות דעת שירותי הכבאות מדובר היה ב“ערימת נייר חרוך” בלבד.
בהכרעת הדין קבעה השופטת תרצה שחם קינן, כי משיכת השיער שביצעה הנאשמת נעשתה כהגנה עצמית. לנוכח הספקות הרבים והכשלים הראייתיים, נקבע כי העבירות המיוחסות לה לא הוכחו מעבר לכל ספק סביר והנאשמת זוכתה זיכוי מלא מכל האישומים.
