בגיל שבו מרבית בני גילו עסוקים בבחינות בגרות ובתוכניות לעתיד, עומד צעיר בן 18 וחצי מיישוב בדרום במרכזו של הליך פלילי חמור, הנוגע לעבירות ביטחוניות מהחמורות שבספר החוקים. החלטה שניתנה באחרונה בבית המשפט לנוער בבאר שבע מבהירה כי חרף חלוף הזמן, הודאת הנאשם והקושי הכלכלי של משפחתו, המסוכנות הנשקפת ממנו, לשיטת בית המשפט, עדיין לא פחתה במידה המצדיקה הקלה בתנאי מעצרו.
על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, הוא ביצע בהיותו קטין עבירה של קבלת אימונים או הדרכה למעשה טרור, וכן שש עבירות של גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור, בניגוד לחוק המאבק בטרור. בהתאם לעובדות בהן הודה, הנאשם, אזרח ישראל, תמך באידיאולוגיה של ארגון חמאס, קיבל באמצעות יישומון טלגרם הדרכות להכנת אמצעי לחימה שונים, ובהם מטענים, רובה מאולתר מסוג "קרלו", בקבוקי תבערה ורימונים ואף פעל להשגת צינור לצורך הכנת מטען צינור, כל זאת במטרה לבצע עבירת טרור.
בנוסף, הודה הנאשם כי פתח והפעיל ערוץ טלגרם פומבי בשם "שהידים בדרך לירושלים", שבו פרסם שורה של תכנים המשבחים ומאדירים בכירים בארגון חמאס. בין היתר פורסמו תמונותיהם של אחמד יאסין, צאלח אלעארורי, עבד אל-עזיז אלרנתיסי, נור אלדין אלברכה, איסמעיל הניה ואחמד ג'עברי, בצירוף כיתובים המתארים את פעילותם בארגון והצגתם כ"שהידים", לצד סמלים גרפיים תומכים, פרסומים שהובילו להרשעתו בעבירות של הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור.
בשלב זה של ההליך, ביקש סנגורו של הנאשם עיון חוזר בתנאי מעצר הבית באיזוק אלקטרוני, והעתקת מקום המעצר מבאר שבע, שם שכרה המשפחה דירה לצורך קיום התנאים, לבית ההורים ביישוב חורה. לטענתו, חלוף הזמן, גילו הצעיר של הנאשם והנטל הכלכלי הכבד המוטל על משפחתו מהווים "נסיבה חדשה" המצדיקה שינוי בתנאים. עוד נטען כי אין הבדל מהותי, לשיטתו, בין שהות הנאשם בבאר שבע לבין שהותו בבית המשפחה, במיוחד כאשר מדובר באותם מפקחים ובמעצר באיזוק אלקטרוני.
המאשימה התנגדה לבקשה והדגישה כי מדובר בעבירות טרור חמורות, שבוצעו מתוך הזדהות אידיאולוגית עמוקה. עוד צוין כי מתסקירי שירות המבחן עולה שהנאשם אינו נוטל אחריות מלאה למעשיו, מתקשה לזהות צורך בטיפול ואינו מגלה התקדמות בהליך השיקומי. לשיטת המדינה, הרחקתו מסביבתו הטבעית ומבית משפחתו היא מרכיב מרכזי באיון המסוכנות הנשקפת ממנו, נוכח חומרת המעשים ואי שיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול.
בהחלטתה קבעה מירב הרשקוביץ יצחקי, כי אף שמתקיימים התנאים הדיוניים לבחינת עיון חוזר, נוכח חלוף הזמן וגילו הצעיר של הנאשם, הרי שבמבחן המהותי לא חל שינוי המצדיק הקלה בתנאים. השופטת הדגישה כי לאחר הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן, חזקת החפות אינה עומדת לו עוד, וכי בשונה מהשלב הראשוני של ההליך, מצבו הדיוני אף הורע. בנוסף, צוין כי לא חלה כל התקדמות טיפולית, וכי מתסקיר עדכני של שירות המבחן עולה שהנאשם מוסיף להעלות "תכנים מדאיגים" ביחס לנסיבות ביצוע העבירות.
עוד נקבע כי שחרור למעצר בית ביישוב שבו בוצעו העבירות אינו נותן מענה מספק למסוכנות, גם כאשר מדובר באיזוק אלקטרוני. בית המשפט אימץ את עמדת שירות המבחן, שלפיה הרחקת הנאשם מחורה לבאר שבע היא "משמעותית לאיון המסוכנות", והזכיר כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שאינם מתקיימים בעניינו של הנאשם.
בסיכום הדברים דחתה השופטת את הבקשה, הותירה את תנאי המעצר על כנם, והוסיפה כי הוצעה לנאשם חלופה של מסגרת טיפולית סגורה, אשר עשויה הייתה להקל הן על מצבו והן על הנטל הכלכלי של משפחתו, אך הצעה זו נדחתה על ידו. לפיכך נקבע כי בשלב זה אין מקום לשנות את תנאי מעצר הבית באיזוק אלקטרוני, והבקשה לעיון חוזר נדחית.
