העימות על רקע עבודות השיפוצים בקומה הרביעית הסתיים באירוע אלימות חמור שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב. בתוך דקות ספורות, כך קבעה השופטת שלומית בן יצחק, הפך דיון קולני בין קצין ביטחון של בנק לבין מנהל חברת השיפוץ להתקפה אלימה שגרמה למתלונן שברים ברגל ימין ובבריח, אובדן הכרה ופגיעה ממושכת בתפקודו. "כחמש דקות בלבד מהרגע בו התעמת עם הנאשם, מצא עצמו שרוע על הרצפה, חבול ושברים בשני מקומות בגופו" כתבה השופטת בגזר הדין.
על פי כתב האישום, המתלונן, מנהל בחברה, הגיע לפקח על עבודות המבוצעות במשרדי החברה. הנאשם, ששימש כקב"ט הבנק בבניין, התייצב במקום בעקבות אזעקות ועימותים קודמים על שעות העבודה. השיח שהתפתח הפך תוך זמן קצר לעימות חריף. המתלונן דחף את הנאשם דחיפה קלה בכתף, פעולה שאושרה על ידו גם בבית המשפט, כאשר הסביר כי ביקש להוציא את רוזן מהשטח: "נתתי לו דחיפה קלה בכתף על מנת לסגור את הדלת" העיד, והוסיף כי עשׂה זאת כדי להרחיקו מהמקום ולאפשר את המשך העבודה.
לפי גרסת המתלונן, שאותה קבעה השופטת כאמינה ומהימנה, הנאשם "איבד את העשתונות": הוא הסתובב לעברו והחל "לדפוק אגרופים", בעט בו, דחף עובד נוסף שניסה להפריד ביניהם והפילו לרצפה. בהמשך, כך העיד המתלונן, הרים הנאשם אריח קרמיקה גדול ואיים עליו. כאשר ניסה להימלט מהמסדרון, "קפץ עלי עם כל הגוף שלו, הטיח אותי על הרצפה ושם כבר איבדתי את ההכרה". עד הראייה שנכח במקום, תמך בגרסה זו במלואה ותיאר: "הקב"ט תפס אותו הניף אותו, הטיח אותו, נפל עליו… היה צריך להוציא אותו מהרצפה" ואף ציין כי הנאשם סטר למתלונן נוספת כשהיה שרוע על הקרקע.
הנאשם מצדו טען לאורך ההליך כי פעל מתוך הגנה עצמית וכי דווקא המתלונן הוא שתקף אותו. הוא הכחיש שהרים את המתלונן או הטיח אותו בקרקע, וטען כי הפגיעה החמורה נגרמה מנפילתו של אחד העובדים על המתלונן או מכלי עבודה שהיו באתר. השופטת דחתה לחלוטין גרסה זו וקבעה כי אינה מתיישבת עם הראיות: "פרשת ההגנה לא סיפקה הסבר דומה" לפגיעות, כתבה, וציינה כי התמונות ותיעוד השיחה למוקד 100 מלמדים על התנהלות תוקפנית של הנאשם. אף בשיחה עצמה, שנערכה דקות אחרי האירוע, נשמע הנאשם אומר כי 'השתלטתי עליו' ביטוי שהשופטת ציינה כמחזק את מודעותו לאירוע.
הראיות הרפואיות המחישו את עוצמת הפגיעה: שברים שהצריכו ניתוחים, קיבועים ותקופת החלמה ארוכה. המתלונן העיד כי נותר חודשים ארוכים בבית, מטופל גם נפשית בעקבות הטראומה. "הייתי מעל חצי שנה בבית… אני לא אדם אלים… אני מקבל כרגע טיפול פסיכולוגי כדי לנסות ולהבריא את הנפש", אמר בעדותו.
לאחר עיון מקיף בראיות, עדויות עדי הראייה, התיעוד הרפואי ושיחות הנאשם למוקד החירום, קבעה השופטת כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר, תוך שהיא מעדיפה במובהק את גרסת המתלונן על פני גרסת ההגנה: "מעשי הנאשם חמורים, כפי שהם, די הצורך", כתבה – וקבעה הרשעה בעבירת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין.
