שגרת חייו המצומצמת של אדם מבוגר הפכה במשך כשנתיים מקור למימון רצונותיה של אישה שסייע לו לכאורה בביצוע תשלום תמים – אך שמרה את פרטי כרטיס האשראי שלו וביצעה באמצעותם עשרות רכישות. רק לאחר שעובדת רווחה שזיהתה חריגות בדפוסי ההוצאות התריעה על כך, התגלתה הפרשה שהובילה להרשעתה.
על פי כתב האישום והכרעת הדין, הנאשמת השתמשה בפרטי הכרטיס בעשרות בתי עסק, בין היתר לרכישת פרטי אופנה, ריהוט ומוצרים מאתרי אינטרנט, בסך כולל של לפחות 27,500 שקלים. בית המשפט קבע כי היא "הייתה מודעת לעובדה כי היא מחזיקה ועושה שימוש בפרטי כרטיס האשראי… וכי השימוש בהם נעשה בכוונה להונות".
בדיון הטיעונים לעונש הדגישה התביעה כי המתלונן חי "בצמצום רב", בעוד שהרכישות שבוצעו היו "בגדר מותרות". עוד ציינה כי מדובר בעשרות עסקאות שנעשו "תוך ניצול מוחלט של האמון שניתן לנאשמת", והוסיפה: "העבירה התגלתה על ידי עובדת רווחה אשר סייעה למתלונן". התביעה ביקשה מתחם ענישה של 9–18 חודשי מאסר וגזירת 9 חודשי עבודות שירות לצד קנס ופיצוי מלא.
מנגד טען הסנגור כי יש לזקוף לזכות מרשתו את צמצום העבירות ביחס לכתב האישום המקורי וכן את קשייה האישיים – אם חד־הורית לשלושה ילדים קטנים, שפוטרה מעבודתה ונמצאת בחובות. הוא ביקש להסתפק במאסר על תנאי ובפיצוי מופחת, או לכל היותר בחודשיים עבודות שירות.
השופט אבי וסטרמן מתח ביקורת חריפה על התנהלות הנאשמת, וקבע כי מדובר ב"פגיעה קשה בערכים המוגנים של תקינות המסחר" ובניצול בוטה של אדם מבוגר: "יוזכר כי המתלונן כלל לא שם לב למעשים… רק בזכות עירנותה של מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים התגלתה הפרשה". עוד עמד השופט על הפער בין עולמו הצנוע של הקורבן לבין אורח חייה של הנאשמת, שהעידה כי הייתה "בלוגרית של קניות". לדבריו, "הנאשמת הפכה את המתלונן… לשותף מלא בהוצאות הנכבדות הכרוכות בכך". הוא הוסיף כי הנאשמת "לא נטלה כל אחריות" וכי בדבריה לא הפגינה אמפתיה כלפי הקורבן.
בסיום גזר עליה בית המשפט 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בנוסף ל־4 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 5,000 שקלים ופיצוי מלא בגובה 27,500 שקלים למתלונן. בהתחשב בנסיבותיה המשפחתיות הורה השופט כי תבצע את עבודות השירות בהיקף של שש שעות ביום בלבד.
