בית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר 18 שנות מאסר בפועל על איסלאם מנצור, בן 41 מטירה, שהורשע בניסיון לרצח שני שוטרים, רון מליחי ואלירן פריג', בעת שנסע ברכב חשוד בלילה שבין 15 ל־16 במאי 2020. מנצור, שכיסה את פניו במסכת סקי, ירה לעבר השוטרים 14 קליעים מרובה מאולתר מסוג M16 שעליו הרכיב ציין לייזר, ופצע אותם באורח קשה. "רק בנס לא קיפח הירי את חייהם", כתב השופט מיכאל קרשן בגזר הדין.
לפי כתב האישום שהוכח בבית המשפט, מנצור קשר קשר עם אדם נוסף, טאהר חאזקיה, שיחד איתו שינה את לוחיות הרישוי של רכב מזדה באמצעות סרט דביק שחור, לבש בגדים שחורים ועטה כפפות ומסכה. הם נסעו לשטח חקלאי סמוך לטירה במטרה לבצע ירי באזור. כשהבחינו בניידת בילוש סמויה, ירד מנצור מהרכב ופתח באש לעבר השוטרים, בעוד חברו טאהר נמלט מהמקום.
מנצור הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של שתי ניסיונות רצח, קשירת קשר לפשע, נשיאת נשק ותחמושת, שינוי זהות רכב ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט קבע כי מנצור פעל "בנחישות לממש את כוונתו" וכי מדובר במעשה חמור במיוחד משום שכוון נגד אנשי אכיפת חוק בעת מילוי תפקידם. השופט קרשן כתב כי "שוטרי ישראל מסכנים את חייהם יום יום שעה שעה… בית המשפט מצווה לתרום את תרומתו בהגנה עליהם ובהעברת מסר חד לפיו פגיעה בשוטרים היא פגיעה בשלטון החוק פשוטו כמשמעו".
הפגיעות בשוטרים היו קשות: רון מליחי נפצע בידו ונזקק למספר ניתוחים, הוכר כנכה משרד הביטחון עם נכות צמיתה של 10%. אלירן פריג' נפצע בראשו ובאגודל, עבר ניתוח חירום, נותר עם רסיסים במוחו וסובל מהפרעות פוסט־טראומטיות. הוא הוכר כנכה 79% לצמיתות. "הפציעה הבלתי הפיכה הפכה אותו מאדם פעיל, ספורטיבי, עצמאי ומתפקד, לאדם בעל מוגבלות משמעותית, שלפניו הליך שיקום ארוך ומורכב", נכתב בתסקיר הנפגע.
המאשימה ביקשה לגזור על מנצור עונש של 18 עד 20 שנות מאסר, וטענה כי הירי נעשה "בדם קר" כלפי שוטרים שלא שלפו נשק. ההגנה טענה שמדובר באירוע ספונטני, שהנאשם לא התכוון לפגוע דווקא בשוטרים, אך בית המשפט דחה את הטענות הללו וקבע כי מעשיו היו מכוונים ומודעים.
הרכב השופטים, שכלל את עמי קובו, מיכאל קרשן והשופטת מרב גרינברג, קבעו מתחם ענישה שבין 16 ל־23 שנות מאסר. לבסוף גזרו עליו 18 שנות מאסר בפועל, 27 חודשי מאסר על תנאי ופיצויים של 200 אלף שקלים לשוטר אלירן פריג' ו־100 אלף שקלים לשוטר רון מליחי.
השופט קרשן סיכם כי "בהינתן העובדה שהנאשם ניסה לרצוח לובשי מדים, יש מקום לשקול בעניינו גם את אינטרס הרתעת הרבים… לולא הכלל שבית המשפט אינו שם עצמו קטגור, העונש היה נקבע בחלקו העליון של המתחם".
