העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של גבר שהורשע בתקיפה חמורה של אשתו לשעבר, שהייתה אז בחודש השמיני להריונה, לאחר שרדף אחריה ודקר אותה מספר פעמים לעיני העוברים והשבים. עונש המאסר שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי, שמונה שנים, הוגדל לתשע.
הנאשם הורשע בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית והדחה בחקירה. האירועים התרחשו במהלך יממה אחת בלבד. במקרה הראשון חנק, נשך ושירט את המתלוננת. כמה שעות לאחר מכן, כשברחה ממנו כשהיא אוחזת בתינוקת, רדף אחריה כשהוא חמוש בסכין, דקר אותה שוב ושוב, עד שעוברי אורח הצליחו לעצור אותו ולחלצה מידיו.
בהכרעת הדין במחוזי הוא זוכה מהעבירה החמורה של ניסיון רצח, אך הורשע בעבירות האלימות האחרות. השופטים קבעו אז מתחם ענישה שבין חמש וחצי לעשר שנות מאסר וגזרו עליו שמונה שנות מאסר בפועל ועוד חמישה חודשי מאסר על תנאי שהופעלו במצטבר.
בערעורו טען הנאשם כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה ולא ייחס די משקל לעובדת זיכויו מניסיון רצח. מנגד, המדינה ביקשה להחמיר בעונש והדגישה את חומרת המעשים את העובדה שהנאשם תקף את בת זוגו כשהיא נושאת תינוקת על ידיה ובהיריון מתקדם, ואת עברו הפלילי הכולל מקרי אלימות קודמים כלפיה.
השופטים דפנה ברק-ארז, גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר קבעו כי העונש שנגזר במחוזי אינו משקף כראוי את חומרת המעשים: "קשה להלום את מיקומו של המשיב אך במעט מעל לחציון של המתחם שנקבע", נכתב בפסק הדין. עוד הדגישו כי האירוע היה חמור ביותר, והפגיעה הייתה יכולה להסתיים באסון גדול אלמלא התערבות עוברי האורח. לפיכך הוחלט להעמיד את עונשו של הנאשם על תשע שנות מאסר בפועל, בצירוף יתר רכיבי הענישה שנותרו בעינם.
השופטים ציינו כי הם מודעים להשלכות הקשות של ריצוי העונש על ילדיו של הנאשם, אך הדגישו כי "חומרת המעשים מחייבת לנקוט קו ענישה ברור". הם הביעו תקווה כי המתלוננת, שהתגרשה ממנו מאז, "תוכל להמשיך את חייה במתכונת מוגנת יותר, לטובתה ולטובת ילדיה".
