נציב תלונות הציבור: "תובעת בפרקליטות מחוז ת"א לא גילתה חומר חקירה חיוני להגנה"

ד"וח חמור שהגיש נציב תלונות הציבור השופט (בדימוס) דוד רוזן,: תובעת בפרקליטות לא גילתה על מסמך שקיבלה בווטסאפ ונחשב כחומר חקירה בנוסף היא נמנעה מלהעביר את אותה  הראיה להגנה במשך עשרה חודשים. כשהסנגור התריע בדיון בעליון על החסך בחומר הראיות הפרקליטה "החרישה במקומה מסיבות עלומות",

בדו"ח הוא מותח ביקורת נוקבת על התנהלות תובעת בכירה מפרקליטות מחוז ת"א אשר לא גילתה חומר חקירה חיוני להגנה, באופן שעלול היה להכשיל את ההגנה ואף הוביל להצגת תמונה עובדתית בלתי שלמה בפני בית המשפט העליון.

בתלונה שהגיש עורך דין לנציבות נטען אודות תיק הצתה כי פרקליטה הסתירה מההגנה ראייה מרכזית וחיונית, במהלך דיוני המעצר בבית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. המדובר הוא

הפרקליטות בהתייחסותה גרסה, כי אי העברת הראיה הנדונה הינה תקלה מצערת, שנעשתה בתום לב של היחיד החוקרת, ונבעה, כפי הנראה, מן העובדה כי מדובר בתיק רחב היקף עמוס בחומרי חקירה.

"אין מחלוקת, שבמשך תקופה של למעלה מעשרה חודשים, במהלכם התנהל תיק פלילי נגד הנאשם" קבע הנציב רוזן בהחלטתו, לא נמסר לידי עורך דינו חומר חקירה חיוני, והוא אף לא היה מודע לקיומו… התמיהה באשר לחסרונה של הראיה התעצמה והגיעה לשיאה בערר שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון ובדיון שנערך בו. הפרקליטה, שנכחה בדיון, נמנעה מלהסב את תשומת ליבה של פרקליטת המדינה כי הראייה קיימת", כותב הנציב

בנסיבות שלפניו מצא הנציב כי הראיה פועל לטובת התביעה, ובכל מקרה לא לרעתה ולפיכך אין בהתנהלות הפרקליטה זדון. עם זאת, הוסיף, כי חומרת התנהלות הפרקליטה מוטעמת במיוחד, באם ננסה לשער ולו לרגע מה היה קורה לו אותה ראיה הייתה פועל לרעת התביעה ולא לטובתה. במצב דברים זה כל בר דעת היה סמוך ובטוח כי הפרקליטה הסתירה במזיד חומר חקירה דרמטי המיטיב עם ההגנה.

על רקע דברים אלו, המליץ הנציב להעביר את העניין לטיפול אישי של המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד.

להלן עיקרי החלטתו של הנציב דוד רוזן כפי שפורסמו

עורך דין התלונן בנציבות על פרקליטה שהסתירה ראיה מרכזית וחיונית, הנדרשת להגנה, במהלך דיוני מעצר בבית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. לגישת עורך הדין, לנוכח העובדה שמדובר בראיה מרכזית, אף לעמדת המאשימה, ולאור ההנמקות שמסרה הפרקליטה לעובדה שזו לא נמסרה להגנה – אין מנוס מקביעה כי מדובר בפעולה מכוונת
מטעם הפרקליטה.
הפרקליטות בהתייחסותה גרסה, כי אי העברת הראיה הנדונה הינה תקלה מצערת שלא הייתה אמורה לקרות. עם זאת, מדובר בשגגה, שנעשתה בתום לב מוחלט על ידי היחידה החוקרת, ונבעה, כפי הנראה, מן העובדה כי מדובר בתיק רחב היקף עמוס בחומרי חקירה.

בוודאי אין כל מקום לייחס כוונת זדון לפרקליטה. הודגש, כי תוכן הראיה תומך באופן מובהק בתשתית הראייתית המבססת את אשמתם של הנאשמים בתיק זה, ולכן מופרכת מכל וכל הטענה, כי המאשימה בעלת אינטרס להסתירו ולהעלימו מחומר החקירה או ממי מהפרקליטים הנוספים, אשר הופיעו בתיק.

הנציב קבע בהחלטתו, כי אין מחלוקת, שבמשך תקופה של למעלה מעשרה חודשים, במהלכם התנהל תיק פלילי נגד הנאשם, לא נמסר לידי עורך דינו חומר חקירה חיוני, והוא אף לא היית מודע לקיומו. משהפרקליטה קיבלה את הראיה, יום לפני הגשת כתב האישום, באמצעות הודעת ווטסאפ, היה עליה להדפיסה וליישבה בתיק החקירה. הראיה הועברה אליה בתוקף תפקידה כפרקליטה, ולא באופן פרטי, ולפיכך, היה עליה לוודא, בצורה שאין ממנה, כי זו נכללת בחומר החקירה שבתיק.
הסברה, כי הראיה תמצא דרכה לקלסרי ולרשימות החקירה, כטענת הפרקליטות, עם כל הכבוד והזהירות, הינה סברת כרס הטבועה ברשלנות והחוטאת להתנהלות הצריכה של מייצגי המדינה בערכאות. ודוק, הפרקליטה לא מצאה לנכון לבדוק בעצמה, בעקבות דיונים בבית המשפט המחוזי והעליון, האם הראיה נמצאת בחומר החקירה, לא במועד זה ואף לא לאחריו, אלא עד למועד מאוחר, בו עורך הדין הציג בפניה את רשימת חומר החקירה שהועברה אליו, וטען כי אין בו
את הראיה המדוברת. רק אז מצאה לנכון הפרקליטה לבדוק בעצמה את חומר החקירה,

בדיקה שהעלתה כי הראיה אכן חסרה. התמיהה באשר לחסרונה של הראיה התעצמה והגיעה לשיאה בערר שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון ובדיון שנערך בו. בערר זה התייחס עורך הדין, ברחל בתך הקטנה, לעובדה כי הראיה אינה בנמצא. נציגת המדינה בבית המשפט העליון טענה במהלך הדיון בערר עובדות בלתי מדוייקות לעניין זה, והפרקליטה, שנכחה לצידה בדיון, החרישה במקומה, מסיבות עלומות ובטל לא ברורות, ונמנעה מלהסב את תשומת לב הפרקליטה מפרקליטות המדינה, כי הראיה קיימת, עוד טרם הגשת כתב האישום, בהמשך לבקשה להשלמות חקירה שהיא עצמה הפנתה ליחידה החוקרת.

בנסיבות אלו, שתיקתה של הפרקליטה הובילה להצגת תמונה עובדתית בלתי שלמה בפני בית המשפט העליון, על ידי פרקליטה מפרקליטות המדינה, והוא נסמך על דבריה בהחלטתו לדחות את הערר. זאת, כאשר באותו שלב הייתה ברשות הפרקליטות, מזה מספר חודשים, הראיה הנדונה, שנמנעה מההגנה.הנציב מצא כי יש ממש בטענת עורך הדין, לפיה התנהלותה המתוארת של הפרקליטה עלולה היתה להכשיל, הלכה למעשה, את ההגנה, כמו גם פרקליטה מפרקליטות המדינה, ועיקר העיקרים, את בית המשפט העליון.

עם זאת, קבע הנציב כי הראיה פועלת לטובת התביעה, ובכל מקרה, לא לרעתה, ולפיכך הגיע למסקנה כי מדובר בהתנהלות בלתי מתקבלת של הפרקליטה, אולם, כזו שאין בה זדון. הנציב הוסיף, כי חומרת התנהלות הפרקליטה מוטעמת במיוחד באם ננסה לשער, ולו לרגע, מה היה קורה לו אותה ראיה היתה פועלת לרעת התביעה, ולא לטובתה. במצב דברים זה, שבהחלט היה אפשרי, כל בר דעת היה סמוך ובטוח כי הפרקליטה הסתירה במזיד, לאורך חודשים ארוכים, חומר חקירה דרמטי, המיטיב עם ההגנה. זעקתה של הפרקליטה, כי לא מתוך כוונה רעה פעלה, אלא מתוך רשלנות קשה וחמורה, לא היתה נשמעת.

נוכח המפורט לעיל, קבע הנציב כי התלונה מוצדקת. באלה הדברים, המליץ הנציב להעביר העניין לטיפול אישי של המשנה לפרקליט המדינה )עניינים פליליים( למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד, וביקש עדכונו בדבר טיפול
כאמור בתוך 30 ימים.